עזרה בהירדמות עצמית של תינוק אשמח לעזרה ולטיפים כיצד ניתן לעודד הירדמות עצמית לתינוק בן ארבעה חודשים שלא מתקרב למוצץ ? לא אין לו חפץ שהוא קשור אליו 🤷🏼‍♀️ כל דבר יעזור בברכה !!!

תשעה באב אני ובעלי יצאנו בשאלה.. זאת שנה ראשונה שמתחבטת בשאלה אם לצום במיוחד מבחינת האמונה שלי .. ומעבר לכך בגלל שאני בתחילת היריון בבית עם ילד בן 3 .. מסקרן אותי אם יש חילוניות שלא שומרות שבת ולא מקפידות על כשרות אבל צמות בתשעה באב ואם באופן כללי מפחדת לצום ולהרגיש לא טוב כי אני עם בחילות וצרבות

תמל מתי עברתם מ 60 מל ל יותר?? ולכמה? באיזה שבוע?

היי בנות יש תקווה לחשוב שזה קרוב!!

היי בנות יקרות❤️ זאת רלי חלק מכן מכירות וזוכרות אותי, ילדתי בשבוע יחסית צעיר , משקל של 850 גרם בשבוע 29+3. רציתי לספר את הסיפור שלי גם.. זה התחיל ליפני כחודשיים וחצי ביום שישי בערך שלא הרגשתי תנועות אך לא הייתה לי ברירה אלא לחכות עם זה עד יום ראשון שהלכתי להבדק, באותו יום ראשון הגעתי לבדיקה שיגרתית ועל הדרך סיפרתי שלא מרגישה תנועות,שלחו אותי למיון , הייתי מחוברת למוניטור אמרו שיש תנועות והכל בסדר כמעט ושיחררו אותי הביתה ואז סיפרתי שמתחילת ההריון יש לי התקשויות בבטן, בדקו לי צוואר הרחם ומסתבר שהוא התקצר לי ממש ממש. הביאו לי 2 זריקות של הבשלת ריאות והעלו אותי סתם ככה לחדר לידה. מפה התחיל הסיוט, בוקר צהריים וערב מוניטור בדיקות סיבובים למעלה למטה, לילות בלי שינה. מחוברת לנוזלים מגנזיום, מלא מלא בכי .. אחרי שבועים וחצי בבית חולים הייתי בחדר לידה מחוברת למוניטור, נכנסו אלי בערך 5/6 רופאים לחדר ופשוט אמרו לי אי אפשר לחכות את חייבת להכנס לניתוח, האטות בדופק של העוברית הקטנה שלי היו לא טובים, צוואר מקוצר, שיליה שלא תפקדה טוב, ומצוקה. התחלתי לצרוח את החיים שלי, ממש בכיתי והתפללתי לבורא עולם שישמור לי עליה, רק זה!! לקחתי על עצמי להדליק נרות ולשמור שבת, ולהתחזק כמה שאני יכולה העיקר שישמור לי עליה. נכנסתי לניתוח מותשת, אחרי שקיבלתי 2 מנות של מגנזיום , לילות בלי שינה, הרבה בכי , פיפי רק בסיר, בלי מקלחת!! הרגשתי רע! כל כך היה לי רע! שהייתי בחדר ניתוח ממש בכיתי, קשרו לי את היידים והרגליים.. הרגשתי כמו משוגעת. שמו לי ״ חמצן ״ ואמרו לי שזה בישביל לעזור לי לנשום.. כמובן שלא האמנתי והוצאתי את היד מהקשר ואת החמצן מהפנים ואז הרופא הגיע ואמר שאין זמן וחייב להתחיל ואני לא נותנת להם, קשרו לי שוב את היידים והרדימו אותי. התעוררתי שהייתי אחרי, לא יכלתי לחכות רגע אחרי התאוששות וישר רצתי אליה עם המזרק חלב שהצלחתי להוציא ממני.. ונבהלתי! ממש בגודל כף יד, לא יכלתי לראות אותה ככה, הייתי בדכאון שאי אפשר להסביר אותו, פחדתי עליה ועל החיים שלה, היה קשה לי להגיד שאני אמא כי לא באמת הרגשתי ככה .. לא הייתי מוכנה לעזוב אותה ואחרי שהשתחררתי מהבית חולים בכל זאת נשארתי שם. לקחתי סמכה כריות והייתי גרה שם, ישנה בבית חולים מתקלחת אוכלת הכל .. כל יום יושבת קנגרו איתה, חוזרת לישון קמה ב6 נכנסת לפגיה. ככה עברו להם הימים, ועכשיו סוף סוף אפשר להגיד שאני אמא לאיב המהממת שלי ואין מאושרות ממני, בורא עולם תודה על הזכות תודה שעברנו את זה ואנחנו ברוך ה׳ אחרי❤️ מוסיפה בתמונות בתגובות של ליפני ואחרי.

עתידה ללדת בנובמבר..מה לקנות מבחינת לבוש ? תודה ❤