פריקה אני בת 22 , (חילונית) לפני כמעט שנתיים, אני ובעלי (6שנים יחד) החלטנו שאנחנו רוצים להתקדם ולהתמסד. ולהתחיל לחיות חיי שותפות מלאים, כרע ברך, והחלטנו שזהו, מתחתנים!. ישר כולם קפצו : היא בטוח בהריון , כולם חיטטו וניסו להשיג מידע. דחינו את החתונה פעם אחת בגלל פטירה של איש משפחה קרוב, והתחתנו לאחרונה בחתונה מצומצמת בגלל הקורונה. בתקופת זמן הזאתי, החלטנו שאנחנו רוצים לנסות להביא ילד אחרי החתונה שאנחנו מוכנים ומשתוקקים לזה. התוכניות השתנו והתחתנו כשאני בחודש שלישי להריון. בתכלס אני שמה פס על מה כולם חושבים, המשפחה תומכת ומאושרת על זה. אבל פשוט אין לי כוח לדיבורים של האנשים. החברים הקרובים לא יודעים , אני כבר שבוע 17 ותכף תתחיל לגדולה הבטן. ואני באמת מותשת מאנשים שדוחפים את האף שלהם למקומות שלא צריך. ששופטים או שחושבים שהם יודעים מה הכי טוב עבורי. אנשים שקוראים לי ילדה ואומרים לי מה לעשות. אני מרגישה מוכנה מספיק, להיות אמא מאז ומתמיד החלום שלי. כל החוויות שרציתי שיהיו לי בחיים עשיתי יחד עם בעלי ושאר החוויות אחווה איתו בעתיד ועם ילד קטן וחיוך ענק. מה כואב לכם אנשים מההה למה אנשים לא מתרכזים בעצמם ויותר בלשפוט אחרים? אני מרגישה מתוסכלת מזה .