בחיים לא חשבתי שיהינ לי כל כך קשה בעלי בקבע. חוזר פעם בשבוע הביתה. אני עם הקטני כל השבוע. אני פשוט נשברת לאט לאט. אין מישהי שאני סומכת עליה שתשמור לי עליו (במיוחד עם מה שהולך היום..) אין בייביסיטר שאני מכירה אני מתוסכלת ועצובה והילד שלי, המלאך הקטן הזה כל כך רגיש שהןא בוכה יחד איתי וכשאני מפסיקה עם הבכי הוא מחייך אליי עם כל הדמעות, כאילו בכה כי עצוב לו לראות אותי ככה ומחייך כדי לשמח אותי.. אני פשוט מאוהבת בו! הילד הכי רגיש בעולם! יש לי אוצר בידיים ואני הרבה כועסת עליו, עצבנית ממנו, מיואשת ממנו ולא מגיע לו היחס הזה! הוא רק ילד! זה נטו מגיע כי אני מרגישה לבד ומעייפות אני אוהבת אותו ברמות שאי אפשר להסבחר במילים ומרגישה בכי חרא בעולם כשאני מתייחסת אליו ככה אני לא שולטת בזה. כל כך כואב לי בלב.