אני גם רק בהתחלה של הריון ראשון, וגם לי יש פחדים וחששות, אבל השכנה שלי אמרה לי משהו שמאוד עודד אותי. היא אמרה שכשמגיעים לחודש תשיעי כבר את כל כך רוצה שהילד יצא כבר, שזה גורם לך להרגיש אחרת לגבי הלידה. צריך לסמוך על הטבע שלנו ולהבין שכל דבר בעיתו ובזמנו.

מצטרפת לחששות. בחיים לא היתי מאושפזת ואני שונאת בתי חולים גם אני לא מפסיקה לחשוב על הלידה ואיך איהיה 3 ימים בבית חולים????? ה יעזור ויתן לנו בריאות ושהכל יהיה מאחור בידיים מלאות בשמחה

מבינה אותכן כל כך גם אני הייתי ככה כל ההיריון הראשון. אנחנו גם שומרים אני ובעלי אבל הייתי חייבת שהוא יהיה איתי בלידה. ואחרי שעברנו את זה אני מבטיחה לכן שזה בכלל לא כמו שמדמיינים את זה עם האפידורל לא הרגשתי כלום והחוויה הייתה פשוט קלילה ומרגשת. בעלי כל הזמן עמד מאחורי ואפילו זכה לחתוך את חבל הטבור מבטיחה לכן שאם תיקחו את זה ברוח טובה זה גם יהיה! (ואני ילדתי 4200 אחרי שעוד אמרו לי שהאגן שלי צר ורצו לעשות לי קיסרי) וברוך השם זכיתי ללידה רגילה