סיפור הלידה שלי 🤩 טוב אז אחרי חודש של התאוששות (וחוסר שינה 😅), מוכנה להצטרף למועדון המשתפות ולספר אודות הלידה שלי. קצת ארוך, אבל אתן גם ככה ערות, אז מה אכפת לכן לקרוא?  אז קודם כל נלך טיפה אחורה להריון- אחרי 3 שנות נישואין, החלטנו שאנחנו בשלים להורות. הכל עבר חלק, תודה לאל, חוץ מכמה התקפי לב בהריון- חשש לחור במחיצה של הלב, חשש לפגם גנטי ולבסוף התעלפות ברחוב אחרי העמסת סוכר 100. ברוך השם שכל החששות התגלו רק כחששות, ושמנו את זה מאחורינו. ואז הגיע שבוע 34 והתחלתי להרגיש צירים. אמרתי לכל מי שסביבי שלדעתי אלד בטרם התאריך המשוער, הרגיש שכל האיברים שלי מתפוצצים. לא עליתי הרבה במשקל והכל התרכז בבטן שהייתה קטנה, והרגשתי שאני עומדת להתפקע. ואז בא שבוע 36. מתארגנת לחתונה, אפילו השקעתי בקנייה של בגדים ומרחתי את המייקאפ היקר 😜. פתאום ירידת מים, מה זה ירידה- כמו בסרטים. הרגיש שמישהו פתח ברז. אני בזמן הזה מחייגת לבעלי ועוד מכניסה דברים לתיק ומחכה שמייבש הכביסה יסיים. מגיעים לתל השומר, פתיחה חצי. רק חצי??? הרופאה מציעה זירוז, ואני מסכימה. קיבלתי פיטוצין, שלמי שלא מכירה- מדובר על מזרז שמייצר צירים מדומים ומכווץ את הרחם. צירי הדמי האלה כואבים פחד. שרדתי ככה פאקינג 13 שעות כי אמרו שאם אקח אפידורל אז הפתיחה בכלל לא תתקדם. בסוף נגמרו לי הכוחות (והקללות) וביקשתי אפידורל. אחרי 30 שעות מייגעות, 2 תאריכים שהתחלפו ואיזה 90 מיילדות- בסוף הילד יצא. כמובן שלמרות שהוא פיצי, נהניתי מתפרים, טחורים ושאר ירקות. בסוף הלידה הרגשתי לא טוב, ואז גילו שאיבדתי המון דם. קיבלתי גם מנות דם וצוות רפואי סביב השעון. שורה תחתונה- חוויה מאוד מוזרה שלא הלכה כלל לפי התוכנית. לא ילדתי במשוער, לידה ארוכה וטראומתית, צהבת לילד, ואפילו המלונית ששוריינה מראש- נשארה בודדה כי לא קיבלנו אישור להגיע לשם (הייתי צריכה השגחה רפואית למשך כל האשפוז). מסקנה- תבואו בראש פתוח, כי לידה זה דבר דינאמי ומשתנה אצל כל אחת. הכי חשוב שיוצאים בידיים מלאות ומגיעים הבייתה עם המתנה הזאת שאלוהים שלח. מאחלת לכולן לידה קלה, קחו הכל בפרופורציות ותתמקדו בתוצאה. כל השאר יעבור. שבת שלום לכל הגיבורות ❤