משוערות אפריל יש כאן מישהי?

עדן מהמירוץ למיליון מביאה לי עצבים כל כל אימאלה לא יכולה לראות תתכנית בגללה והעצבים של ההריון עוד יותר חח

צינון וחירחורים היי בנות תינוק בת 4 וחצי חודשים עם צינון כבר כמה ימים וממש מחרחרת. רואים שקשה לה לנשום. מרססים מי מלח אבל לא עוזר. אינהלציה זה רק עם מרשם רופא? מחכה לתשובה מהרופאה אבל בינתיים רוצה ללכת לקנות משהו שיקל

סיפור הלידה שלי אז פעם ראשונה שמפרסמת אבל לי מאד עזר לקרוא סיפורי לידה אז החלטתי לשתף גם את שלי בעיקר כי היה לא פשוט ולא סטנדרטי מכל מיני בחינות. אז כבר משבוע 37+4 הייתי במעקב באיכילוב עקב חשד לעובר גדול. החל משבוע 39 התחילו סטריפינג כל יומיים-שלוש (פחות כאב ממה שציפיתי אבל בבית אחר כך ההתכווצויות היו כואבות). בהתחלה נאמר לנו שבשבוע 40 בדיוק אם לא תהיה תזוזה יזרזו. כשהגענו היה יום שישי, הצוואר היה עדיין אחורי וסגור אבל פתיחה היתה 2 אז החליטו לתת עוד צ׳אנס ועשו שוב סטריפינג ואמרו לנו לחזור ביום ראשון לזירוז אם לא אחד לפני. חזרנו בראשון בבוקר ולא היתה התקדמות כלל. החדירו לי פרופס במיון בשעה 10:00 והעלו אותי למחלקת טרום לידה. בשעה 12:00 התחילו צירים מאד כואבים שמאד מהר הפכו להיות כל 2-4 דקות למשך דקה וחצי. בשעה 13:30 ירדו לי המים וסביבות השעה 14:00 בדקו לי פתיחה- שעדיין הייתה 2 ס״מ אבל בגלל שירדו המים והיו צירים צפופים הציעו לי לרדת לחדר לידה לקבל אפידורל ופיטוצין ולהמשיך משם. הסכמתי. ב-15:00 הגענו לחדר לידה. הצירים היו מאד מאד כואבים ותכופים אך המוניטור לא ממש הראה צירים, בטח שלא חזקים. עשו לי חוקן (מאד ממליצה) ועקב ניתוחים אחרים המרדימה הגיעה רק ב-17:00 לאפידורל. היה מאתגר לקבל אותו כי הצירים כבר היו כל דקה, דקה וחצי ומאד כואבים אבל המיילדת והמרשימה היו מקסימות ועזרו לי לצלוח את התהליך. נאמר לי שייקח 10 דקות בערך להשפעה. חלף עוד ועוד זמן ועדיין הרגשתי צירים מאד חזקים. בשעה 18:00 המיילדת החליטה לבדוק התקדמות והייתי בפתיחה 9! היא אמרה- לכן כואב לך! את כמעט בלידה פעילה. כעבור שעה כבר הייתי בפתיחה מלאה. שעה אחר כך והראש עוד לא התקדם מספיק בתעלת הלידה. החליטו לנסות כל מיני תרגילים והראש ירד לספינה 0. בשעה 20:50 כשלא היתה התקדמות מספקת התחילו פיטוצין כדי לחזק צירים. במהלך השעה נכנסו רופאים שוב ושוב לחדר ואמרו שלא מרוצים מההתקדמות. התחלנו לחיצות כדי לנסות לקדם את העניינים וקצת לפני 22:00 כשאני נושקת ל-3 שעות בפתיחה מלאה התחילו האטות בדופק. תוך שניה היו מלא רופאים בחדר ואמרו לי שלאור האטות בדופק, חוסר התקדמות בתעלה וחשד לעובר גדול ממליצים על קיסרי באופן חד משמעי. החתימו אותי על טופס מהר. והתחילו להכין הכל. העבירו אותי לחדר ניתוח שלחו את בעלי להתלבש. ולפני שהוא הספיק להיכנס, תוך כמה דקות הקטנה המדהימה כבר הייתה בחוץ במשקל 3780 גר. נתתי לה נשיקה וישר לקחו אותה. הייתי בחדר התאוששות שעתיים לבד (בגלל הקורונה אסור שם מלווים) ובעלי היה עם הקטנה בתינוקייה. נפגשנו במחלקה ואז זכיתי להחזיק את הבת שלי בפעם הראשונה. מפה לשם במהלך האשפוז התחילו כאבי בטן נוראיים והבטן שלי נשארה מאד תפוחה ולא ירדה ואיבחנו משהו בשם אילאוס שזה שיתוק של המעיים כתוצאה מחומרי ההרדמה והטראומה (נדיר אבל קורה). לקח 5 ימים כואבים וקשים עד שהמערכת חזרה לעבוד. היינו מאושפזים שבוע. חייבת לציין לטובה את הצוות המדהים באיכילוב- הרופאים, האחיות, התינוקייה. נכון שלכל אחד יש ימים יותר טובים ופחות טובים אבל אחרי שפחות או יותר הכרנו את כולם (יותר מפעם אחת) ידענו להעריך כמה הטיפול היה מדהים ומסור וזה שבכל התהליך היה לנו חדר פרטי לשלושתנו (היינו באפס הפרדה והיה מושלם!) ולבעלי היתה מיטה לישון עליה, והיו לנו שירותים פרטיים, פינת החתלה, אמבטיה לתינוקת וכל מה שהיינו צריכים עשה את כל ההבדל שבעולם. עכשיו בעיקר שמחים להיות בבית וכמה שכאב ועדיין כואב- הקטנה המתוקה שווה כל כאב בדרך.

קוראים לי אביטל. מוזר לקרוא לבת שלי שתוולד טליה?

היי בנות, שבוע 9+3 הריון ראשון כך שאני לומדת מיום ליום דברים חדשים :) שאלה עשיתי בדיקות דם ולא היו לי חוסרים. אני גבולית בברזל אבל מעבר לזה כלום. לוקחת רק חומצה פולית. חשבתי שהרופא יתן לי ויטמינים אבל הוא אמר שאין צורך כי אין לי חוסרים. ממש מעורערת כי אני חלשה בטירוף ואני גם רואה בקבוצה שמלא בנות לוקחות פרנטל. מה לעשות? בטוח לא לקחת?