משהי כמוני הבן שלי בס חודשיים לא עם הנקה מלאה משלבת סימילאק אבל שמתי לב שהוא רוצה את הציצי בשביל למצוץ סתם מוכן להיות שעה עח הציצי כל הזמן מחפש ציצי!! מה עושים איזה מוצץ יכול להתאים לו למרות שניסיתי הכל ולא עבד

שבוע 32+ הגיוני שכל תנוחה בסקס כואבת לי ממש ?

בנות מישי שהיה לילד שלה טסיות דם נמוכות??פליז צריכה אותכן

שבת שלום, מתוק ומבורך לבנות ישראל ❤️❤️

זה פשוט מידי אם אתלבש ככה לברית של הבן הראשון שלי ???🤔😉

קצת ארוך אבל שווה קריאה. אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שלילית שקרתה וממשיכה לקרות לי במשך כל השבוע. נתחיל מהתחלה , שמי שיר בת 22 מטופלת בתל השומר במחלקת הריון בסיכון בשלושת החודשים האחרונים, וכרגע נמצאת באשפוז במחלקת יולדות ב בתל השומר. לפני כשבוע בתאריך 17/8 התפניתי עצמאית למיון נשים בתל השומר עקב צירים צפופים וסדירים, לאחר מספר שעות אחרי בדיקת מוניטור ורופא נאמר לי כי אני לא בלידה ועליי ללכת לבית ולחכות לצירים כואבים יותר. 5:00 בבוקר הגיע, עזבתי את המיון ונסעתי לבית. מתעוררת בשעה 12:00 עם ירידת מים מקוניאליים, מי שפיר מזוהמים, משם פינוי דחוף באמבולנס למיון נשים תל השומר ותוך 3 שעות כניסה לחדר לידה. לידה לא מתקדמת, אפידורל לא משפיע, סיבוך בלידה ומעבר לניתוח קיסרי חירום בהרדמה מלאה. 00:00 בלילה כניסה לניתוח , חצי שעה אחרי התינוקת בחוץ ברוך השם בריאה ושלמה, שעה אחרי התאוששות. בחדר התאוששות התעוררתי לבדי כשמולי 2 אחיות וככל שעובר הזמן מצטרפות עוד נשים לאחר ניתוח לחדר ההתאוששות. ליד כל אישה יושב בעלה , בעוד בעלי מבקש להישאר לידי נאמר לו שאי אפשר ושיש לו כמה דקות והוא צריך לצאת. לאחר כשמונה שעות (יש לציין שחיכיתי בקוצר רוח שיעברו ואהיה במקום נוח יותר) הועברתי למחלקה, פה קיבלה אותי אחות שהסבירה לי שאהיה פה לארבעת הימים הקרובים ובכל בעיה שאני נתקלת בה מוצמד לי פעמון למיטה בו אני מצלצלת לתחנת האחיות ומקבלת עזרה. מה שהיא לא אמרה זה שהאחיות לא מתייחסות לקריאות כאלו. בכל פעם שהייתי צריכה משכך כאבים ולא יכלתי לזוז מהמיטה צלצלתי ואמרו לי באים אלייך ונותנים לי לחכות המון זמן , כשההמלצה זה שמי שעוברת קיסרי צריכה להיות על משככי כאבים 24/7 ביומיים שלושה הראשונים. יש לציין שאני סובלת מחוסר קרישה בדם ובכל בוקר נכנסים ומעירים אותי עם מחט ישירות לוריד , מבלי אפשרות אפילו לקום ולשתות, הידיים שלי בצקתיות וכואבות ומצמידים לי חסם עורקים כל בוקר בצורה שהופכת לי את היד לסגולה וכל פעם נחלשת עוד ועוד ותוך כדי נותנים לי מכות חזקות לאורך כל הידיים במטרה ״להעיר ורידים״. בכל יום אני נדקרת בין 4-7 פעמים במטרה למצוא וריד כי אנשי המקצוע שמבינים בעניין לא פנויים לדברים כאלה . ככה במשך כמעט שבוע עד שאתמול הגיע השיא. קמתי בבוקר בשעה 8:00 לבדיקת CT, האחות של התינוקייה עומדת בדלת ואומרת לי ״צריך להאכיל את הילדה״, אני מסבירה לה שאני עם חום אז היא אומרת לי שבעלך יאכיל, מה שמנע ממנו להגיע איתי לבדיקת CT (יש לציין שאני עם תפרים באיזור הניתוח ומתקשה בפעולות בסיסיות לכן ההגעה שלו היא בגדר חובה), ויתרתי על ההגעה שלו הוא נשאר עם התינוקת והגיע מישהו מצוות תחבורה לקחת אותי על כסא גלגלים לבדיקה. בינתיים האחות בחדר בניסיון לחפש וריד לעוד בדיקת דם מבקשת ממני לקום מהמיטה למצב ישיבה, לוקח לי טיפה יותר זמן תוך כדי שאני נאנקת מכאב באיזור התפר היא מרימה עליי את הקול ואומרת לי ״אני צריכה שתקומי למה את לא קמה״. הסברתי לה שקשה לי והיא פשוט נתנה לי תחושה ככ רעה שהדמעות יצאו מעצמן. נסעתי לבדיקה, סיימתי ובאו לקחת אותי חזרה למחלקה, אבל הנהג שלקח אותי חזרה לא מתפקידו להחזיר עד למחלקה לכן הוא השאיר אותי בלובי של מיון נשים בעודי צריכה לחזור למחלקה (מרחק הליכה אבל אני על כסא גלגלים בלי יכולת לזוז) והתקשר לצוות תחבורה של מחלקת יולדות שיבואו להחזיר אותי למחלקה ונאמר לו שמגיעים אליי בתוך כמה דקות. חיכיתי בלובי חצי שעה, הטלפון שלי נכבה ולכן לא היה לי עם מי לדבר ואף אחד לא הגיע להחזיר אותי. הייתי צריכה לקום מכסא הגלגלים ולהתחיל להתהלך צעד צעד עד שהגעתי למחלקה חזרה, כעבור הרבה זמן ובוכה מייאוש. חזרתי למחלקה לזמן ביקור עם אחותי ואמא שלי, בו בכל רגע שיצאתי בניסיון לאכול הוחזרתי למחלקה מסיבות שונות, טיפולים שסובלים דיחוי ולאו דווקא צריכים להיעשות בזמן ביקור, בזמן שכל היולדות מבלות עם המשפחות שלהן ואני לא מצליחה. לאחר שבוע של לקיחת בדיקות דם שמראות את אותה התוצאה ובדיקת CT בטן שהייתה צריכה להיעשות מהיום הראשון שסבלתי מחום (חום לאחר ניתוח מחייב בדיקה של זיהום), מסתבר שאני סובלת מזיהום באיזור הניתוח וכרגע איאלץ להישאר פה בתקופה הקרובה להמשך טיפול שלא ידוע לטענת הרופאים. בעלי ואמא שלי כל הזמן מבקשים הסברים על מצבי מהאחיות במחלקה, ובכל פעם מחדש נתקלים ביחס מזעזע, בצעקות, לגלוג ואפילו צחוק. ועוד משהו נוסף למקרה שזה לא הספיק, אני נמצאת פה במשך שבוע אז האחיות לוקחות כמובן מאליו שמצבי השתפר, כאשר אני מבקשת שיבואו לבדוק אותי או לתת לי איזשהו טיפול הן אומרות לבעלי ״היא יכולה להגיע אלינו״. תל השומר חשבתי שאתם בית החולים הכי טוב בארץ, חשבתי שאני בידיים טובות ועכשיו מה שנשאר לי להגיד שאתם פשוט בושה! מקווה שבעקבות הפוסט הזה אציל יולדת שעומדת לעשות טעות.