רחוקים וסגורים כותבת כי רוצה לפרוק ולהיתנקות מרגישה שאני קצת במקום עמוס אני ובעלי הורים לילד מתוק בן 7 חודשים בעלי עובד וחוזר נורא מאוחר ואני רוב מנסה להעביר לבד. לפעמים מגיע בשעה שמונה וחצי נכנס שהוא גמור מראה את כל החיבה לילד והאהבה הולך להיתקלח אוכל קצת והולך לישון כי מחר יש עוד יום עמוס הוא משתף אותי שקשה לו והאמת שאני באמת מבינה שהוא עמוס אתמול דיבר במשך שעה עם חבר בטלפון זה הזמן היחיד שיש לו להיתאוורר ניסיתי לשכנע את עצמי אבל הדמעות עלו לי כי בקושי יש לי רגע לעצמי במהלך היום ואני כל כך צריכה תשומת לב יחס חיבה אהבה. ולפעמים מנסה להגיד לו באמת בעדינות שחסר לי חברה תשומת לב שאני לבד הוא לא אלוף במילים וקשה לו להביע ואנחנו גם דתיים אז שומרים טהרת המשפחה ואני מקבלת כמעט 0כל שבועיים אז כמעט תמיד אסורים. ובכל פעם שמנסה להסביר יותר מה חסר לי מה מפריע לי מה אני צריכה יותר אני מקבלת ממנו נורא היתגוננות כי הוא עמוס וקשה לו ואיך את מסוגלת לדרוש אחרי שאת רואה מתי אני בא. אבל קשה לי רק אימהות שבבית כל כך הרבה יבינו את התחושה אני מנסה לצאת עם העגלה לסיבוב אבל כלום לא עוזר לי מרגישה חנוקה לא ראיתי חברות כבר כמעט שנה לא יוצאת לא יכולה ללכת לשום מקום כי הוא יונק באופן מלא ולא מוכן לקחת בשום אופן בקבוק וכי באמת עם שיגרה כזו עמוסה של בעלי בוחרת אני לוותר על השיגרה שלי אבל כנראה שויתרתי יותר מידי על עצמי. בימים האחרונים אין לי כוח לעשות שום דבר בבית אין לי מצב רוח מרגישה ניסחבת אחרי עצמי וכמה שמנסה להבין אותו תמיד שאעלה קושי ארגיש שיש תחרות למי יותר קשה והוא לא מקבל ורק מתרחק כי הוא עמוס וכבר לא יודעת איך לגשת אליו. אבל הבדידות קשה לי יותר מהכל
זוגיותזוגיות
💬6 תגובות

תגובות (6)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי5 באוגוסט 2020 בשעה 12:11
מאוד מבינה אותך.. אני מאוד מקפידה על אכילה משותפת עם בעלי או לפחות לשבת איתו. לפעמים אפילו עם התינוק על הידיים או בהנקה .. טהרת המשפחה לא אמור להוות מכשול ליצירת זמן איכות אינטימי בין בני הזוג.. וואי כל שבועיים זה קשוח ..
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי5 באוגוסט 2020 בשעה 12:13
תנסי ליצור זמני איכות ותשתפי אותו בזה.. ישיבה לכוס תה בערב ארוחות משותפות יציאה ביחד לקניות (אפילו ביחד עם הבייבי) טיול בפארק איתו ועם התינוק אפילו דיבור קצר לפני השינה .. תספרי לו משהו מעניין שראית/קראת/קרה עם התינוק
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי5 באוגוסט 2020 בשעה 12:33
גם לך קשה וגם את סביב העבודה בבית והילד כל היום הוא צריך להבין אותך ולהיות שם בשבילך גם אם הוא עמוס ועייף אחרת תיקרסי נפשית והוא ממש לא היה רוצה שתגיעי למצב הזה (אהובה את בדרך לשם) !! תשבו לדבר ותגידי את כל מה שעל ליבך זה לא תחרות למי קשה יותר כמו שאת מבינה אותו הוא גם צריך להבין אותך תנערי אותו ושיקשיב לך ויעשה שינוי !! נראה לי שפשוט ויתרת על עצמך יותר מידי תעשי שינוי ותדאגי לעצמך!! תפגשי עם חברות והילדים שלהם תצאי קצת מהבית או שיבואו אלייך או שתלכי את לחברות בשבילך בשביל הילד שלך ובשביל הנפש שלך כמה אפשר להיות לבד? !!
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי6 באוגוסט 2020 בשעה 01:39
רעות לגברים קשה להבין רק אחרי שהם יעשו את מה שאנחנו עושות אז יבינו תאמיני לי.

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

ילדתייי😍😍😍 בשעה טובה נולדה לי הנסיכה ביום חמישי בבוקר. סיפור לידה ארוך: במהלך ההריון החלטתי לעשות הכל כדי להצליח ללדת טבעי, בלי זירוזים והתערבויות רפואיות ובעיקר בלי אפידורל! לקחתי דולה ועשיתי קורס הכנה, אבל התוכנית לא עבדה לי.. הגעתי לשבוע 41+1 מותשת וחסרת סבלנות. בבדיקה בבי"ח אמרו לי שאני עם פתיחה 1 מחיקה 50% ונותנים לי יומיים לפתח לידה באופן טבעי לפני שמכניסים בלון. כדי לא להגיע למצב של בלון הסכמתי באותו יום לסטריפינג. חזרתי הביתה והתחילו צירים ובמשך יומיים סבלתי מצירים חזקים אבל לא סדירים. הגיע 41+3 מותשת וכאובה וחזרתי לבי"ח, בבדיקה פתיחה 2.5-3 והחליטו לעשות שוב סטריפינג ולתת לי שעתיים להסתובב לראות אם מתקדם לבד. אחרי הסטריפינג היתי פעילה וניסיתי לעלות מדרגות וללכת הרבה כדי לקדם. חזרתי שוב לבדיקה והפתיחה לא גדלה. הכניסו בלון ושלחו אותי למחלקה לחכות שיפול. הבלון עשה לי לחץ מטורף וכאבים שלא יכלתי לסבול. הגעתי למצב שביקשתי שיוציאו לי אותו כי לא היתי מסוגלת יותר, אבל למזלי הסכמתי לחכות שעה ובזמן הזה הוא נפל, סהכ היתי איתו 3 שעות (והיה זוועה!!!). הבלון עשה פתיחה 4 והעלו אותי לחדר לידה. בחדר לידה הצירים התחזקו ונהיו בלתי נסבלים, הצוות כל הזמן לחץ עלי לקבל זירוזים למרות שסירבתי (באיזשהו שלב אפילו נכנס רופא שאמר שהפתיחה לא מתקדמת לבד ויש נשים שמחכות לחדר לידה ואין חדרים פנויים אז אם אני לא מסכימה לזירוז מוציאים אותי ונותנים את החדר למישהי אחרת- כשהיתי בפתיחה 4.5!!! לא האמנתי שיש חוצפה כזאת!!!). בסוף הכאבים והלחץ הכריעו והסכמתי לאפידורל ולפקיעה של המים. אחרי שגם זה לא קידם בהרבה הסכמתי גם לפיטוצין.. בקיצור למרות התוכניות שלי קיבלתי בסוף כמעט כל התערבות רפואית אפשרית. בסוף אם כל זה לא היה מספיק מבאס- הייתה טעות ב3 הערכות משקל שעשו לי בשבוע שלפני הלידה, ובמקום 3.600 היא נולדה 4.150 ולמזלי המיילדת הייתה מקצועית ומנוסה אז עשתה לי חתך גדול..אם לא היתי נקרעת או הולכת לניתוח חירום בוודאות. אז בנות.. רציתי להגיד לכן שתוכניות משתנות ואי אפשר אף פעם לדעת איך לידה תתפתח... תבואו עם ראש פתוח כי אז פחות מבאס כשהמצב מתחרבן. ולמרות כל הקושי והכאב היום יש לי בובונת קטנה שאני מאוהבת בה וזה לגמרי היה שווה את הכל!!! מאחלת לכולן לידות קלות ובידיים מלאות🙏🙏
הריון ולידההריון ולידה
💬17 תגובות👍1 לייקים