חנוקת דמעות .. כבר לא יודעת איך ובאיזו צורה אפשר לבטא את עצמי ... כל יום מקרה או שניים של אלימות כלפי פעוטות , כלפי עולל שעוד לא ראה עולם ... החרדות בלתי פוסקות ... נשים - מפלצות בנות של השטן ... אמהות סבתות בעצמן ... איך ? המחשבה לא יכולה להכיל בכלל את זה במוח לא משנה כמה אנסה ואנסה .. התיאורים והסיטואציות עוברות בראש והתמונות שלהם עומדות לי מול העיניים כשהם צורחים, בוכים את נפשם שיצילו אותם מהגיהנום הזה שאין להם איך לספר עליו ... אני חושבת על האוצר שלי והדמעות חונקות את הגרון שלי ... אני מרגישה שהצלתי אותה בעצמי מזבל לא פחות ועכשיו טוב לה אבל לא יכולה לבטוח באף אחד .. וזה רק עושה אותי עוד יותר לא רגועה ...