לחץ אדיר הגיוני שכמעט כל ערב אני חווה לחץ אדיר במפשעות? לא יכולה ללכת. ממש קשה לי. הכל כואב וכאילו תפוס שם. מה גם שאני חווה בימים האחרונים, חרוב בערבים ברקסטונים ממש כואבים - לחץ בגב ובטוסיק. הם לא סדירים ולא נמשכים כל פעם יותר מ-10/15 שניות. קשור אחד לשני? (שבוע 35+2)

חלב אם כמה ילד בן שבועיים אמור לאכול וכל כמה זמן בנות ?

רוצה ללדתתת שבוע 37+4 ודיי כבר לא שורדת מתה ללדת (לידה ראשונה היתה בשבוע 37+3)

חייבת עזרה לא מבינה בכלוםם 🙈 אז סוף סוף הייתי היום אצל הרופאת נשים לבדיקה ראשונה! ב"ה יש דופק, היא אמרה שהגודל של העובר במצב מצויין (אני שבוע 8). אפילו קיבלתי תמונה 😍 עכשיו, אני במכבי. קיבלתי מלא מלא דפים מהרופאת נשים לכל מיני בדיקות וכו. זה קריטי איפה אני עושה את הבדיקות האלו? (שקיפות עורפית, סקר ביוכימי, סיסי שליה, סקירת מערכות מוקדמת וכו)? כדאי ללכת למקום שממליצים לי עליו? מכון פרטי? או שזה לא חשוב איפה? איך אדע אם זה בהשתתפות של מכבי או לא? הבנתי גם שאת כל הבדיקות האלו כדאי לקבוע כמה שיותר מהר כי התורים ארוכים.. חייבת עזרה ב"ה היריון ראשון ואמא שלי לא ככ זוכרת לעזור לי 😑

לא יודעת קצת מאוכזבת. אני וחמתי היינו בקשר טוב לפני שילדתי, ואחרי הלידה לא יכולתי לסבול אותה מכל מיני סיבות. אולי גם הייתי קצת הורמונאלית ורגישה אבל מצד שני לא הייתה משהיא בצד השני להבין את הסיטואציה ולהרפות. וגם עשתה קטעים שלא עושים, בלי קשר לזה שאני אחרי לידה. הצטרפה למשפחה גיסה חדשה, שהיא האישה של האח הכי קטן, שבעיני הוא גם קצת יותר "מועדף" מבעלי. וקצת חורה לי לראות את הההפליה בניהם. כי כל מה שהוא אומר היא עושה, דואגת לו יותר והיחסים בניהם גם טובים יותר. חמתי לפני הלידה הצהירה כל הזמן שתעזור לי, לא בניתי עליה וגם עם הזמן ראיתי שזה לא הולך לקרות אבל בעלי לא ראה. ופשוט ברגע האמת הבין לאן זה הולך. למשל אמרה שתשמור על הילד ובסוף רשמנו אותו לגן בשנה הראשונה. כל מיני קטעים כאלה. אמרה שתצא לפנסיה ולא יצאה. עכשיו גסתי עומדת ללדת וחמתי עושה את כל מה שהבטיחה לנו אבל להם ... כשהילד שלנו נולד לא עזרה בכלום ועכשיו היא עזבה את העבודה שלה וכל היום סביב גיסי, תטפל בילד שיוולד והכל. וזה חורה לי שבעלי רואה את כל זה מהצד. הוא לא פתוח איתי בהקשר הזה אבל אני יודעת שזה מכאיב לו וזה גם חורה לי. לפעמים אפילו מאשים אותי שבגלל האופי והיחס שלי היא החליטה להתנהג ככה וזה ממש שובר אותי ומכאיב לי מאוד. לא יודעת מה לעשות נסתי לדבר אבל כל דבר שקשור אליהם הופך לפיצוץ וריב גדול. עם הזמן כשראיתי שחמתי לא מסייעת בכלום, ואפילו מקשה עלי את החיים החלטנו לעבור לגור בעיר של ההורים שלי, ששומרים על הילד, וזה עוד יותר מקשה על בעלי, כי הוא עזב את העיר שבה גדל, את החברים והתרחק מהעבודה.. באמת שכואב לי ממש ואני לא יודעת אך להתמודד

הריון שני ואילך—- מתי יצאה לכן הבטן??