אין לי עם מי לדבר על זה ואני חייבת לפרוק, אני אשמח לשמוע את דעתכן. יש לי חברה ממש טובה שאנחנו חברות מאד מאד קרובות כבר בערך 6 שנים, היא בין הראשונים שסיפרתי לה כשהייתי בהריון, עוד לפני שאני אחיות שלי, היא נורא התרגשה וכל ההריון רק דיברה על כמה שהיא מתרגשת ומחכה שאני כבר אלד ואיך שהיא תבוא לבקר אותי אחרי הלידה וממש הייתה חלק ושותפה. בפועל? כשילדתי היא לא באה לבקר אותי בבית חולים, הבלגתי על זה כי ילדתי בחמישי בלילה והשתחררתי בראשון והיא שומרת שבת, מפה לשם הגיע הברית והיא שולחת לי הודעה שהיא לא תצליח להגיע שהיא עברה אירוע שגרם לה לטריגרים (היא מאובחנת עם פוסטראומה מורכבת) לא פירטה יותר מידי ואמרה שהיא אוהבת אותי ועוד תפצה אותי על זה… לא הגבתי על ההודעה הייתי פגועה ממנה. וזהו, הבחורה נעלמה. לא שלחה הודעות, לא התעניינה בשלומי, לא באה לבקר, אפילו כשהעלתי דברים לאינסטגרם היא ראתה ולא הגיבה ואפילו לייק לא עשתה. אחרי איזה שלושה שבועות כתבתי לה שאני פגועה ממנה מאד, התגובה שלה הייתה ״מתי אפשר להתקשר?״ לא רציתי לדבר איתה בטלפון, ולא עניתי, ושוב, אפס תקשורת מצידה. אחרי עוד איזה שבועיים כתבתי לה שאני מקווה שהיא בסדר כי מוזר לי איך שהיא מתנהגת וזה מדאיג אותי כי רק משהו באמת גרוע יכול לגרום לה להתנהג ככה, ואז היא אמרה לי שבגלל מה שהיא עברה (ושוב לא פירטה מה) היא נכנסה לתוך עצמה והיא יודעת שהיא התנהגה לא בסדר והיא ממש מתנצלת וכו וכו, אמרתי לה שאני מקווה שהיא לא לבד ושהיא נעזרת במישהו, ואמרה לי שכן שהבן זוג שלה עוזר לה ושהיא תתחיל ללכת לטיפול. וזהו, לא הגבתי לה עוד, עדיין הייתי פגועה. מאז עבר עוד איזה חודש, והיא לא יצרה קשר, בכלל, ואני אוכלת את עצמי מבפנים, עם כל הכבוד למה שהיא עוברת, גם אני נמצאת בתקופה הכי קשה שלי בחיים, להיות אחרי לידה זה תקופה כל כך רגישה, והכי ציפיתי ממנה להיות שם בשבילי, אם לא לבקר אז לפחות להתעניין בשלומי! וזה לא קרה אפילו פעם אחת!!! לפני שבוע בערך הורדתי לה עוקב ממני באינסטגרם, חירפן אותי לראות כל פעם שהיא צופה לי בסטורי (ואני מעלה הרבה) והיא לא מגיבה כלום ולא מדברת. אז אמרתי שלא תראה וזהו, היא לא יוצרת קשר שלא תראה גם מה קורה איתי. וזה פשוט לא יוצא לי מהראש, אני כל הזמן מחכה לאיזשהו תקשורת מצידה, וזה לא מגיע. לדעתכן אני מגזימה עם התחושות שלי? ושאני צריכה להיות שם בשבילה במה שהיא עוברת? או שמוצדק שאני מצפה ממנה גם לשים את עצמה בצד ולהתעניין בשלומי? מה הייתן עושות במקומי? שולחות לה שוב הודעה? שוב היינו חברות מאד מאד קרובות ואני אוהבת אותה והיא חשובה לי, אבל אני גם מרגישה כבר מושפלת להתחנן ליחס ממנה. אני לא יודעת מה לעשות אני מתוסכלת מזה.

מה עושים אמאלהההה גיליתי שאני בהריון ואני ממש לא במצב לזה אמאלה אני מפחדת להיות עכשיו בהריון ושוב ללדת אחרי הלידה הטראומטית שהיתה לי. גם לטפל עכשיו בעוד ילד זה מפחידדדדד

בנות ביום שישי עושים חיסון שעלת??

איזה עגלה הכי כדאי לקנות? אני רוצה משהו שיהיה גם עם סלקל שמתחבר לעגלה וגם אמבטיה וגם טיולון משהו שיחזיק לאורך זמן תעזרו לי!!

שבוע 25 ברוך ה׳, ועליתי עד כה 17 קילו, מרגיש לי שזה המון, התחלתי את ההריון במשקל 61 ועכשיו אני 78, העמסת סוכר 50 גרם יצאה גבולי אז הרופא שלח לעשות את ה100, שתיתי את הכל ואחרי 15 דקות הקאתי הכל בפח לא הספקתי לרוץ לשירותים מרוב שעלה לי, לא אעשה אותה יותר זה מאוד טראומתי אני עד עכשיו עם בחילות ותחושה נוראית, קבעתי תור לדיאטנית אבל יש זמן עד התור, מנסה להיות אופטימית, משקל זה רגיש ...

בהמשך להודעה שרשמתי אני חיה במדינה עולם שלישית הרפואה אמרה לי שלפי ממצאים אלו האחוזון 6 והעובר קטן לגיל ההריון ולפי התיאור של. הצ׳ט אומר משהו אחר מוסיפה תמונה