חייייבת לפרוק כל ההריון הזה מלא בחרדות ונמאס לי לקטר לסביבה שלי. כל הזמן אני נלחצת ורצה לרופא והרופא אומר הכל בסדר ואז אני מרגישה מטומטמת . רק שבוע שעבר הייתי אצל רופא תורן כי פחדתי ממשהו אחר. אז מה יש היום: עכשיו אני שבוע 35. מהבוקר יש לי מדי פעם דקירות מפחידות כאלה בבטן ממש לא התכווצויות כמו מחזור פשוט דקירה כואבת ולא מוסברת גם בצד שמאל למטה וגם בצד ימין למטה (כל פעם מקום אחר) החרדות שלי אומרות לי לרוץ לרופא אבל נמאס לי לסוע חצי שעה למרפאה על סתם ושהרופא מסתכל עליי בשוק ולא מבין מה אני רוצה ממנו אני חייבת לציין שאני בן אדם חרדתי שכל כאב בשבילי נתפס כאילו משהו לא תקין קורה ככה שאני כבר לא יכולה לסמוך על השיקול דעת שלי. אם אני אתייעץ עם חברה שלי היא סוג של תרד עליי ותגיד לי "אויש את והחרדות שלך את חיייבת לעשות עם זה משהו" ואם אני אתייעץ עם אמא שלי ובעלי הם ילחצו וישר יגידו רופא כי עדיף לצאת סתומה מאשר צודקת במקרה הזה. ואם אני אתייעץ עם אחות במרפאה היא תגיד לי "לשיקולך" מצד אחד הדקירות האלה מפחידות- לא דומות לכאבי מחזור מצד שני- זה מדי פעם לא מתמשך ותמידי. מהבוקר הרגשתי אולי 5 דקירות כאלה. יש לי רופא עוד 3 ימים מה אומרות?

מישהי שילדה בהלל יפה ויודעת שבוודאות מותר לצאת עם עגלה ולא סלקל ??

מי שעשתה שקיפות אצל דוקטור טלמון בקריית מוצקין- זה וגנילי או בטני?

כמה זמן אחרי האכלה אתן מחזיקות את התינוק? אני מחזיקה אותה 20-30 דקות מהפחד שתפלוט זה בסדר? היא בת יום

ילדתי ביום חמישי בבוקר ברוך השם אני מניקה היום קמתי החזה מאןד מלאא מה אני צריכה לעשות? הוא קטן הןא לא יונק כמות גדולה ממש ונראה שיש מלא חלב בציצי מתי צריך להתחיל לשאוב?

איך ידעתן שסגרתם את הבאסטה? לא מזמן ילדתי את בני השלישי והמחשבות לא עוזבות אותי. איך יודעים שזהו, לא רוצים יותר ילדים? מעולם לא היה לנו מספר מראש ותמיד אמרנו שנחליט בכל פעם מחדש אם בא לנו עוד ילד או לא. מצד אחד ממש קשה לי עם המחשבה שלא יהיה עוד תינוק קטן לחבק ולאהוב ומצד שני תמיד יהיה לי קשה עם זה, אז מה, נביא ילדים בלי סוף? השלושה שלי צמודים ככה שלא חסר אתגרים וכמובן גם גופנית זה קשוח עוד הריון וצריך גם כוחות לגדל ולחנך ולפרנס ותינוק זה שוב פעם יסנדל אותנו לעוד כמה שנים עד שיגדל ויהיה עצמאי.. ומצד שני קשנ לי לוותר על המחשבה הזו. בקיצור איך יודעים? איך מרגישים שהמשפחה עכשיו שלמה?