נרות אגיסטן מותר להשתמש בנרות אגיסטן שבועיים אחרי לידה?

דקירות מתחת לבטן שבוע 21 שאני קמה או מתהפכת לצד נהיה לי דקירות בבטן התחתונה בצד מישהי שקרה לה ?

שבוע 32 , התינוקת על מצג עכוז מה עושים?? יש מישהי שקרה לה שהתהפך? ויש לה טיפים?

סיפור הלידה שלי אז פעם ראשונה שמפרסמת אבל לי מאד עזר לקרוא סיפורי לידה אז החלטתי לשתף גם את שלי בעיקר כי היה לא פשוט ולא סטנדרטי מכל מיני בחינות. אז כבר משבוע 37+4 הייתי במעקב באיכילוב עקב חשד לעובר גדול. החל משבוע 39 התחילו סטריפינג כל יומיים-שלוש (פחות כאב ממה שציפיתי אבל בבית אחר כך ההתכווצויות היו כואבות). בהתחלה נאמר לנו שבשבוע 40 בדיוק אם לא תהיה תזוזה יזרזו. כשהגענו היה יום שישי, הצוואר היה עדיין אחורי וסגור אבל פתיחה היתה 2 אז החליטו לתת עוד צ׳אנס ועשו שוב סטריפינג ואמרו לנו לחזור ביום ראשון לזירוז אם לא אחד לפני. חזרנו בראשון בבוקר ולא היתה התקדמות כלל. החדירו לי פרופס במיון בשעה 10:00 והעלו אותי למחלקת טרום לידה. בשעה 12:00 התחילו צירים מאד כואבים שמאד מהר הפכו להיות כל 2-4 דקות למשך דקה וחצי. בשעה 13:30 ירדו לי המים וסביבות השעה 14:00 בדקו לי פתיחה- שעדיין הייתה 2 ס״מ אבל בגלל שירדו המים והיו צירים צפופים הציעו לי לרדת לחדר לידה לקבל אפידורל ופיטוצין ולהמשיך משם. הסכמתי. ב-15:00 הגענו לחדר לידה. הצירים היו מאד מאד כואבים ותכופים אך המוניטור לא ממש הראה צירים, בטח שלא חזקים. עשו לי חוקן (מאד ממליצה) ועקב ניתוחים אחרים המרדימה הגיעה רק ב-17:00 לאפידורל. היה מאתגר לקבל אותו כי הצירים כבר היו כל דקה, דקה וחצי ומאד כואבים אבל המיילדת והמרשימה היו מקסימות ועזרו לי לצלוח את התהליך. נאמר לי שייקח 10 דקות בערך להשפעה. חלף עוד ועוד זמן ועדיין הרגשתי צירים מאד חזקים. בשעה 18:00 המיילדת החליטה לבדוק התקדמות והייתי בפתיחה 9! היא אמרה- לכן כואב לך! את כמעט בלידה פעילה. כעבור שעה כבר הייתי בפתיחה מלאה. שעה אחר כך והראש עוד לא התקדם מספיק בתעלת הלידה. החליטו לנסות כל מיני תרגילים והראש ירד לספינה 0. בשעה 20:50 כשלא היתה התקדמות מספקת התחילו פיטוצין כדי לחזק צירים. במהלך השעה נכנסו רופאים שוב ושוב לחדר ואמרו שלא מרוצים מההתקדמות. התחלנו לחיצות כדי לנסות לקדם את העניינים וקצת לפני 22:00 כשאני נושקת ל-3 שעות בפתיחה מלאה התחילו האטות בדופק. תוך שניה היו מלא רופאים בחדר ואמרו לי שלאור האטות בדופק, חוסר התקדמות בתעלה וחשד לעובר גדול ממליצים על קיסרי באופן חד משמעי. החתימו אותי על טופס מהר. והתחילו להכין הכל. העבירו אותי לחדר ניתוח שלחו את בעלי להתלבש. ולפני שהוא הספיק להיכנס, תוך כמה דקות הקטנה המדהימה כבר הייתה בחוץ במשקל 3780 גר. נתתי לה נשיקה וישר לקחו אותה. הייתי בחדר התאוששות שעתיים לבד (בגלל הקורונה אסור שם מלווים) ובעלי היה עם הקטנה בתינוקייה. נפגשנו במחלקה ואז זכיתי להחזיק את הבת שלי בפעם הראשונה. מפה לשם במהלך האשפוז התחילו כאבי בטן נוראיים והבטן שלי נשארה מאד תפוחה ולא ירדה ואיבחנו משהו בשם אילאוס שזה שיתוק של המעיים כתוצאה מחומרי ההרדמה והטראומה (נדיר אבל קורה). לקח 5 ימים כואבים וקשים עד שהמערכת חזרה לעבוד. היינו מאושפזים שבוע. חייבת לציין לטובה את הצוות המדהים באיכילוב- הרופאים, האחיות, התינוקייה. נכון שלכל אחד יש ימים יותר טובים ופחות טובים אבל אחרי שפחות או יותר הכרנו את כולם (יותר מפעם אחת) ידענו להעריך כמה הטיפול היה מדהים ומסור וזה שבכל התהליך היה לנו חדר פרטי לשלושתנו (היינו באפס הפרדה והיה מושלם!) ולבעלי היתה מיטה לישון עליה, והיו לנו שירותים פרטיים, פינת החתלה, אמבטיה לתינוקת וכל מה שהיינו צריכים עשה את כל ההבדל שבעולם. עכשיו בעיקר שמחים להיות בבית וכמה שכאב ועדיין כואב- הקטנה המתוקה שווה כל כאב בדרך.

7 שנים אנחנו יחד כל מה שאני מכירה זה אותו היום בני 23 פלוס 2 העיניין הוא שהקשר שלנו השתבש פשוט נוראי אין יום שאנחנו לא רבים אני פוגעת בו הוא פוגע בי וכן הלאה , היום הוא אמר לי שהוא לא יודע אם הוא אוהב אותי כבר כמה פעמים שהוא אומר לי את זה וכל פעם זה מרסק לי את הלב אז ביקשתי מימנו שיעזוב אותנו וילך אני לא רוצה בנאדם שלא אוהב אותי או חושב שאי אפשר לחיות איתי הוא אמר לי שיש לו חיים פה והוא לא יכול לחזור להורים שלו , הקשר שלנו כלכך מקולקל שאנחנו פוגעים עסוקים בלהוכיח אחד לשניה מי צודק זה לא היה ככה אבל לפני כמה שנים אמא שלי נפטרה ושם איבדתי את זה קצת התחלתי להרים את הקול להתעצבן בקלות הייתי מתוסכלת אבל אז ניכנסתי להריון הראשון והוא התחיל לאבד את שלו ובהריון השני כבר שנינו ! הוא חזר לסיגריות למרות שזה מפריע לי הוא לא מכבד אותי , מזלזל , אם אני מעיפה לו כאפה גם אם זה מתסכול שלי כי קשה לי איתו כי הוא מנותק רגשית ממש הוא חסום ואני בדיוק ההפך כולי בוכה תוך כדי וצועקת לו למה ככה אז הוא מסוגל לדחוף אותי כאילו לנטרל אותי אבל תוך כדי מחזיר ככה בקטנה . גם שאני בהריון זה לא מעניין אותו. בכלל כל ההריון השני בכיתי לו אפילו החזרתי לו את הטבעת והוא אמר לי לא מעניין אותי אם תהיי של מישהו אחר ולקח מימני את הטבעת ביקשתי שילך והוא סירב והמשיך להישאר אחרי כמה ימים הוא אמר שהוא התנהג ככה כי כעס והיה פגוע על משהו שעשיתי שהוא לא זוכר . אני הייתי בהריון כולי מרוסקת דמעות והוא כלום מסוגל להגיד לי סיימת יופי אני רעב וללכת לאכול. הוא לא יודע לשתף אותי ברגשות שלו או לדבר איתי. אני לא יודעת אם הוא גבר אלים אבל אני יודעת שהזוגיות הזאת לא בריאה ומסוכנת לנו לילדים שמגיע להם הורים בריאים ומאושרים אבל לא יודעת למה אני לא מסוגלת לעזוב אותו באמת או להתנתק מימנו ! אני באמת לא רוצה אותו לפעמים ומוכנה לחתוך סופית כמו עכשיו ושניה לפני שהוא יוצא מהדלת אני משתפנת . עזרה אני שוקלת ללכת לטיפול זוגי או פשוט בבוקר לבקש מימנו שיארוז הכל וילך והפעם לא אעצור אותו . למען הילדים שלי אני חייבת להבין מה לעשות קשה לי !!

היי בנות יש לי שאלה, הריון ראשון שבוע 17 מתי מתחילים להרגיש בהריון אני לא מרגישה כלום, וגם לא תנועות עובר איך אפשר לדעת שהכל תקין ???