דכאון אחרי לידה יש מצב שדיכאון אחרי לידה לאו דווקא קשור לתינוק? את התינוק אני אוהבת, מטפלת בשמחה והוא מכניס לי רגעי אושר רבים לחיים.. אבל אני מדוכדכת.. עצובה נורא.. הבטחון והדימוי העצמי שלי ברצפה, אני פצאום לא סומכת על בעלי, בוכה המון גם בלי סיבה... אני מפחדת שזה מי שהפכתי להיות.. אני כבר שמונה שבועות אחרי הלידה...

המלצת היום #1 תרמוסים הורסים של דיסני 😍 מגוון דגמים של תרמוסים יפים. לינק 1- http://s.click.aliexpress.com/e/b4hV2a4u

לא קשורה לאפליקציה בכלל. שאלה מצחיקה . יש למישהי שיטה לקפל סדין חדש ושלא ייצא איזה משהו מחורבש ? שואלת כי סדינים חדשים עוד יש להם גומי טוב ואז הצורה של הסדין היא אליפסה והגומי לא רפוי .

ילדתי😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍 😍 😍 😍

פרופס או בלון - דחווווווף בנות התייעצות אני בבית חולים ואני בהתלבטות לגביי זירוז . מה אתן ממליצות ??

הנקה. חייבת לפרוק אני אספר את הסיפור שלי ואפרוק קצת אז מי שרוצה מוזמנת להמשיך לקרוא. הסיפור שלי בהנקה התחיל יותר בהריון.. בקורס הכנה ללידה. שם כבר גיבשתי דיעה לגבי ההנקה והאמנתי מאוד שזה קשה ולא שווה את המאמץ. החלטתי שאני מנסה ואם זה לא הולך אז אני מפסיקה. הגיע הלידה והתינוקי המתוק והתחלתי לנסות. כמובן שבגלל שזה לא היה כל כך חשוב לי לא עשיתי אזה שהוא סקר או למידה לפני. לא ידעתי כמעט כלום על הנקה. ממש ככה. התחלתי להניק ופשוט התאהבתי בזה. בחיבור שנוצר, בזמינות ובתחושה. ככה הנקתי בבית החולים וכבר התחילו ניצוצות של קשיים.. היו הנקות יותר קשות שלא הצלחתי ונתתי סימילק פעם ביום. לא נעזרתי יותר מידי ביועצות הנקה בבית החולים כי לא היה משבר רציני.. היה קצת קשה אבל היו גם הנקות מעולות והתינוקי לא ירד הרבה במשקל כמו שבדרך כלל יורדים בבית החולים. הגענו לבית ושם כבר התחילו הקשיים הרציניים, גודש , עייפות מטורפת , הערות של חמתי (שלא מבינה כלום בהנקה) וכאבים עזים של פצע בפיטמה. נסתי בכל הכוח להניק, נכנסתי לקבוצות, התייעצתי , הלכתי ליועצת הנקה בטיפת חלב, קניתי משחות פטמות סיליקון ומה לא.. ככה שבוע אני נאבקת בשיניים להניק. בוכה דמעות כל הנקה וממשיכה. אחרי שבוע של כמה ימים של סבל התחיל להתפתח דלקת (מרוב שלא הבנתי יותר מידי בהנקה לא נדלקה לי נורה שאולי זאת דלקת) כשחברה של אמא שלי שהיא מניקה באה להביא לי משאבה.. ראתה שהחזה שלי נפוח ואדום .. מדדתי חום ואז אני מגלה שיש לי חום... הלכתי באותו ערב למיון .. שם אמרו שיש לי דלקת ונתנו לי אוגמנטין... התחלתי לשתות, החלטתי שאני מפסיקה להניק בלב מאוד כבד ורגשות אשם קשים.. שתיתי את הכדור שמייבש , נענע סחיטות במקלחת כדי להיפתר מההנקה. עובר שבוע והחזה עדיין אדום כואב ותחושה שהגוף חלש ולא מצליח להתגבר. אחרי שבוע מאשפזים אותי כי התפתח מורסה.. כלומר גוש גדול של מוגלה שהגוף לא מצליח לנקות. אני ממש מקווה שזה מאחורי ומכאן והלאה אני אתחזק. לא נעים לעבור ניתוח בהרדמה מלאה שבועיים אחרי לידה .. להתאשפז ולהיות רחוקה מהתינוק שלך שהיית רגילה להיות איתו 24/7. תוסיפו לזה את הכאב ורגשות האשם שאת נותנת לתינוק לאכול תמל. חשבתם שנגמר ? גם אני.. אבל לא. עובר עוד שבוע החזה עדיין קשה ואדום והמוגלה עדיין שם. חולשה ופחד . כי מצד אחד את עסוקה כל היום בתינוק ובעשר דקות ביום שאת במקלחת עושה מה שהרופא אמר לעשות כדי לחטא את המקום ורואה שהכל הולך ומחמיר את מרגישה פשוט נורא. אן תמיכה מההורים.. הבעל עובד . מי יהיה עם הקטן?? חמה ללא גבולות. אן מה לעשות הולכת למיון. שוב. שם שואבים לי את הדלקת (מהניתוח שזה בעצם פצע פתוח) ומאשפזים אותי. אנטיביוטיקה דרך הוריד .. מרחק מהתינוק וגבר אחד מבוהל שנמצא עם התינוק לבד. כעבור כמה ימים של אנטיביוטיקה ושאיבות (כואבות ממש) מקבלים את התוצאות של התרבית (המוגלה שנשלחה לבדיקה) ומגלים שיש לי חיידק טורף שעמיד לאנטיביוטיקה שקיבלתי עד עכשיו. מגיע רופא שעושה לי רויזיה (כלומר פותח שוב את הניתוח רק שהפעם ללא הרדמה בתוך המחלקה) זה הייתה חוויה מזעזעת. פתחו לי את החזה, כל המיטה הייתה כמו שולחן ניתוחים. ואני שם. לבד רחוקה מהתינוקי ובעלי איתו. ולמה אני מספרת את זה? כי אני רואה שיש מניקות ממש מתנשאות. שואלות אותי כמה עולה לי תמל ומנגנות על זה שהנקה יותר זולה. ואני שעברתי את כל הסבל הזה רוצה לצעוק שזה בכלל לא קשור לכסף. שבריאות נפשית הרבה יותר חשובה מכל הנקה שבעולם. וגם לטובת כל מי שלא מודעת לסיבוכים שלא מדברים עליהם בהנקה. אן ספק שילב אם הכי טוב לתינוק אבל..