ואי אין לי כבר סבלנות לחמותי. ברוך השם אני אמא לשניים ועכשיו בהריון שלישי. היא גם ככה רואה את הילדים שלי פעם בשבוע וגם זה יותר מדי לה כל הזמן מעירה להם ואומרת להם לא. הבן הגדול שלי שבן 3 מתבאס כל פעם שאנחנו הולכים אליה וממש לא רוצה ללכת. והילדים שלי הם הנכדים היחידים שיש לה. יש לבעלי עוד אחות אחת. סיפרתי למשפחה שלי שאני בהריון, אני ממש בהתחלה. ובעלי רצה שנספר גם למשפחה שלו.. סיפרנו להם היום ומה חמתי אומרת? ״אה כן? באמת? יופי״ ואתם רואים במבט שלה שמה עכשיו עוד אחד. הקטנים אכלו במטבח ואז שמעתי אותה אומרת לבעלי ״זה יהיה לכם קשה, שלושה ילדים זה קשה, לא פשוט״ חטפתי עצבים ואמרתי לה שזה ממש לא משהו רע זה משהו משמח וטוב ושצריך לשמוח וזאת הייתה החלטה של שנינו להיכנס להריון הזה. באמת שעל פעם היא מאכזבת אותי מחדש…. גם ככה רואים אותם פעם בשבוע והיא לא מזמינה אותנו או מציעה לבוא אלינו (והאמת שזה כבר מרגיש לי יותר מדי לראות אותה), גם מעירה לילדים שלי בלי סוף וגם עכשיו עם המחשבות השליליות שלה. שלא תפתח לי עין. מפחיד. מה אתן חושבות אני מגזימה שאני כועסת מזה?