אמהות שנשארו עם הילד בבית איך אתן עושות את זה ? אתן באמת נהנות מזה? הבן שלי תכף בן שנה, בספטמבר יכנס לגן אבל אני כבר משתגעת. הוא לא יודע להעסיק את עצמו ומתחרפן בבית. לא מתעניין ממש במשחקים יותר בדברים בבית והוא ילד שצריך המון תנועה. לא תמיד מתאפשר לי לצאת איתו ביום (משתדלת לגימבורי ואחהצ תמיד יוצאים לפארק או קניון) אבל השעות שאנחנו בבית מחרפנות. מרגישה שהוא כבר גדול וזקוק לחברה ותעסוקה מעבר למה שאני יכולה להציע לו. אני באמת שואלת בכנות- איך אתן מסתדרות? אתן נהנות מזה? גם מאוד קשה לי כל היום סביב הארוחות כי חשוב לי להשקיע ושיהיו כל אבות המזון ויוצא שאני כללל היום סביב ניקיונות/בישולים/הילד (הלוואי שרק הייתי יכולה להשקיע בו יותר ופחות להתעסק בבית) אבל זה ממש קשה. מרגישה שקצת מתפרקת ושאין לי זמן לעצמי בכלל ויש תחושת ריקנות מבפנים.