מתי הציבור יבין ויפנים,המשטרה בישאל רואה באזרח אויב ומדברת על האויב במושגי "שאיפה ורצון למגע ,קיצורי טווח וכניסה בכח.השוטר הפשוט אינו בר דעת להבחין במצבים,הקצינים/מפקדים הם החוטאים העקריים,הם המורים,מנחים ופוקדים.אם לא יקרה שינוי בחשיבת המפקדים נהיה עדים להתגברות אלימות המשטרה ושוטריה.האסון הגדול הוא נתינת שיקול דעת לשוטר,רבותיי אין חיה כזאת,שיקול דעת ושוטר אלו עולמות נפרדים לחלוטין והשוטרים לא ניחנים כלל וכלל בתכונה הזאת.המשטרה צריכה וחייבת לעשות קאט ולהכניס את שוטריה ומפקדיה לסדנאות התנהגות לפני שזה יגמר בירי חי כלפי המון מתוסכל ורווי הבטחות שיקריות,אז נכה על חטא ונחפש את השעיר לעזאזל התורן וזה בטוח יהיה שוטר פשוט,זוטר שסה"כ יאמר "מלאתי פקודה".

בבקשה

יש ערמה של חברה על הדשא אני דברים כאלה מחבב בנים בנות ביחד, זה יפה ש - יש אומץ לפעמים להתערבב. שרים שירים ומביטים למעלה ענן שם בירח מסתבן חושבים במי להתאהב הלילה אם כי הרהור כזה רק מעצבן. מתחת לראשי מונחת ירך ועל בטני צרור תלתלים מוטל בלאט יוצאות ידיים אל הדרך ומסלולן ארוך ומפותל. גומרים לשיר ומקשיבים רב קשב בינינו מתפתלות לחשושיות יש הסתננויות בתוך העשב כי יש בו כל מיני גבשושיות. כיוון שתרדמה עלי נופלת שוב אין אני מצליח לאתר של מי היד אשר עלי זוחלת של מי הפה שבאוזניי לוחש. וכשאני מקיץ אין איש בדשא וקצת קריר וקצת רטוב מטל. ולהפתעתי אני רואה ש- אותו צרור תלתלים עלי מוטל. ומתוכו אלי צוחקות עיניים ומתוכו אלי מבהיק צוואר אני שואל: "הי, מה העניניים?" היא בחיוך עונה לי: "שום דבר." שואל: "גם את ישנת?" - עונה: "לאו דוקא" ותשובתה אותי קצת מביכה. שואל: "אז מה בעצם את עושה כאן?" שפתיה לוחשות: "אני איתך." אני שותק. שפתיים היא נושכת אני שותק וכה כבדות ידי פתאום היא מסתובבת והולכת ורק אני שותק עוד שם.

לא הבנתי מה אתם רוצים מהשוטרים, אלוהים. יש מקבלי החלטות, המשטרה זה גוף מבצע!