ייאוש, בעסה ועצב.. (שלב לטנטי בלידה) 3 ימים אחרי ירידת מים.. באשפוז שעובר עליי דווקא בסבבה. אוכל, מנוחה, מוניטור 3 פעמים ביום. פעם 4 שאני לוקחת כדור שיעזור במחיקת צוואר הרחם והפעם במינון מוגדל... הרופאה אמרה שהשלב הבא זה זירוז כימי פיטוצין הידוע כמכאיב יותר מהרגיל. ממש ציפיתי ומצפה שהגוף יתפתח לבד לקראת לידה... מתבעסת מזה וגם מבעלי וגם מחברה טובה.. בעלי כבר יום 4 לא בעבודה ולא מוצא את עצמו.. מגיע לכמה שעות טובות מהצהריים עד הלילה וכמובן שמשעמם פה רוב הזמן.. מתבעסת עליו שלא נמצא איתי יותר באופן פעיל בעידוד ומגע להרגיע. חברה טובה שאני משתפת אותה בהכל הכניסה מישהי (חברה טובה שלה יותר משלי) לשיחה בינינו כדי שתעודד אותי שאני ממש לא צריכה עידוד מבן אדם לא בחרתי להכניס אותו לתמונה. נמאס לי מהכל. פשוט אין לי עצבים. בא לי רק לבכות. נמאס.