מחר בבוקר העמסת 100😭😭😭 בנות איך אניעוברת את זה 😢😢😢 בבקשה תנו לי המלצות איך לעבור את זה בשלום , עם יש דרך קלה יותר לעבור את זה שמעתי מהמון בנות שהקיאו מפחדת רצח שונאת להקיא

אז הבטחתי לכן סיפור #1 סיפור הלידה שלי 12.12.2018 | יום רביעי | שבוע 40+3 מתעוררת בשעה 11:30 בערך וניגשת לעשות פיפי. בנייר מזהה דימום קל וככה גם באסלה. אין הפרשה משמעותית אז אני מניחה שזה רק חלק מהפקק הרירי. אם בכלל. שולחת לדולה תמונה והיא מאשרת. מאותו הרגע מתחילים כאבי מחזור - לא חלשים אבל גם לא מאוד חזקים. וגם בחילות. בצהריים אני עוד מרגישה מספיק טוב בשביל ללכת עם גל (בעלי) לקצפת לשתות שייק. יום רביעי, שעה 18:10. בדרך למיון בשערי צדק אחרי שכאבי המחזור לא מפסיקים ואני לא מרגישה תנועות מהשעה 15:00. לפעמים תחושה של חום. בשעה 22:00 משחררים אותנו לבית. אין ירידת מים, לא פתיחה ולא מחיקה. במוניטור כן מזהים צירים. שניים קצרים בעשר דקות. מתפללים שתהיה התפתחות בלילה/ בבוקר. 13.12.2018 | יום חמישי | שבוע 40+4 06:30 בבוקר. הצירים שהתחילו בערך ב20:00 בערב לא מפסיקים. אולי אפילו מעט התגברו. ניסיתי לנוח לאורך הלילה. לישון אי אפשר היה ממש כי התעוררתי עם מהצירים אבל כן הצלחתי קצת לנוח. קמתי מלא לפיפי. הפיפי כואב מאוד. גל ישן ואני מחליטה לא להעיר אותו בשלב הזה. מחכה שיעלה הבוקר כדי שאוכל להתחיל לזוז קצת כדי לקדם משהו. הפעם אני מחליטה לא לרוץ למיון ולחכות עד שאני באמת לא אוכל לסבול יותר את הכאב. אבל בערב אני כבר מרגישה רע וכמעט בטוחה שכן יש לי ירידת מים. אמנם לא ירדה כמות משמעותית בבת אחת אבל התחתונים כל הזמן רטובים ויש ריח של זרע (סימן לירידת מים). בשעות הערב הצירים הופכים בלתי נסבלים ואנחנו מגיעים למיון כשאני כאובה בטירוף. הפקידה בקבלה במיון יולדות מזהה אותי כבר מרחוק ומכניסה אותי מיד לבדיקה, נותנת לי לעקוף את הבדיקות הראשוניות אצל האחות. במוניטור יש צירים, פתיחה 1.5. מרגישה שעולמי חרב עליי. עם הכאבים שהיו לי הייתי בטוחה במיליון אחוז שאני לפחות לפחות לפחות בפתיחה 3. אבל מה אני יודעת? לידה ראשונה. אני רק מבינה שאני בפתיחה כל כך ראשונית והכאבים בלתי נסבלים. גומרים אותי. אני כבר צועקת לשמיים. אני מתעקשת עם הרופאים שירדו לי המים אבל הם בודקים וטוענים שלא. יחד עם זאת הם אומרים שאי אפשר לשלול בוודאות ושוב, שולחים אותי לבית. הפעם האכזבה אדירה ואני כבר מאבדת את זה. אנחנו מגיעים לבית מאוחר בלילה ומעבירים את השעות האחרונות של הלילה והשעות הראשונות של הבוקר בצירים תכופים. הרבה מקלחות שעוזרות (בקושי), תרגילים, נשימות. אבל בעיקר אני צועקת. צועקת את הכאב ומתפללת שזה ייגמר כבר. לפנות בוקר הדולה מבינה שהמצב שלנו קשה ושגל כבר מתעייף ומחליטה לבוא אלינו לבית למרות שלפי חוזה היא מגיעה אך ורק לבית החולים. אנחנו סוחבים פה ביחד שלושתנו עוד שעתיים של צירים נוראיים. בין 4 ל-6 לפנות בוקר. היא מחליפה קצת את גל ואני ממשיכה עם המקלחות. מגיעה לצירים של דקה בכל 3-4 דקות למשך שעה ובשעה 6 אנחנו מחליטים ביחד לנסוע שוב לבית החולים. 14.12.2018 | יום שישי | שבוע 40+5 לפנות בוקר אנחנו מגיעים שוב למיון והפעם מתעקשים איתי לעבור אצל האחות. אני מסבירה שהייתי רק לפני כמה שעות ושאין צורך אבל הם מתעקשים. אז אני עוברת את כל הגיהנום הזה שוב. מסרבת להאמין שאני מגיעה לבית חולים כבר בפעם השלישית. נכנסת לבדיקת רופא ומתפללת לאלוהים שיש התקדמות בפתיחה. האחות מגיעה, בודקת, פתיחה 2, מחיקה 80. אני כבר כל כך עייפה, מותשת, מיואשת וכואבת שאני אפילו לא מתאכזבת. הנסיעות ברכב הלוך ושוב לבית החולים עם צירים היו טראומה מטורפת. הפעם הזאת בבית חולים אני כבר לא מאופקת וצורחת את נשמתי. מחברים אותי למוניטור בפעם האלף ואני אפילו לא יכולה

סטריפינג היי אני בשבוע 40+2 יום הריון שלישי 2 לידות ילדתי אחרי המשוער בשבוע 42 מהלך ההריון תקין משקל תקין מחר אמורה לבוא שוב לביקורת הריון עודף והרופא אמר לעשות סטריפינג ברור שבא לי כבר ללדתתתתת חם לי ואני לא רוצה ללדת פתאום ביום כיפור מה אתן אומרות לעשות סטריפינג??? תכלס זה הליך טבעי לידות קודמות היה סטריפינג ופיטוצין אבל בשבוע 42 שהייתי ביום ראשון אין אפילו פתיחה לא כלוםםםםםםם

אני נשואה כמעט שנתיים ולנו בן בן חצי שנה לפני הלידה הכל היה מושלם הוא הוכיח את עצמו שבעל שנשים היו מתות שיהיה להם מכל הבחינות היכולת הכלה שלו הדאגה שלו אליי העזרה האהבה האינסופית ואז נולד הילד.... והכל התהפך הוא בקושי נמצא בבית אנחנו רבים בלי סוף הוא לא מתייחס אליי לא דואג לי ואפילו ניבל את הפה פעם ופעמיים מרגישה שהוא כבר לא אוהב אותי הוא מחפש כל הזמן לאן ללכת לא יוזם שום דבר ולא עושה כלום בבית אני מרגישה שאני נחנקת שירד לי ממנו ממש עשיתי איתו אינסוף שיחות בנושא זה נגמר בהתנצלות ושהוא ישים לב וכלום לא קורה האם זה הרגע לפרק? אשמח לתגובות גם מנסיון טיפול זוגי עלה על הפרק הוא אמר שהוא זה שימצא לנו מישהו לטיפול ולא עשה עם זה כלום גם בנושא הזה היו שיחות האם כדאי לפרק את החבילה? כבר בלי כוחות יותר ונמצאת גם בדיכאון לאחר לידה

הי בנות, אני מחפשת רופא שבהסדר מכבי לסקירת מערכות מוקדמת באיזור המרכז אבל כזה שמשקיע, שמסביר ומפרט. הבנתי שאם מגיעים לרופאים דרך הקופה ולא פרטי אז הם הרבה פחות משקיעים ☹️

מתלבטת אם ךצחוק או לבכות, מישהי כעסה עלי (משהו הכי לא קשור אלי והחליטה שזה אני הבעייתית) והיא אשכרה חסמה אותי בוואצפ (לא בדקתי בטלפון) אין לי מושג איך ולמה ומה להגיב זה מישהי שרוטה אבל קשורה לעבודה שלי וזה יהיה משונה מאודשלא אוכל לתקשר איתה🤦‍♀️ אני מתלבטת אם לעוף על זה שסופסוף חסמו אותי או פשוט להתבאס תחושה מוזרה לאללה