קושי עם להביא את הילדה לחמה רשמתי פה כמה וכמה פעמים על חמותי ומה היא חושבת על איל שאני מגדלת אותה מבחינת אוכל וזה שהיא חושבת שאני לא מאכילה אותה מספיק וכו.. עכשיו אני אתחיל שבהריון עברנו לגור מתחת לבית שלה כי בדיוק היא התפנתה מדייק אחר שהשכירה לו את המקום. מההריון היא התחילה להיכנס אלינו לבית לבד הייתה לפעמים מוסיפה דפיקה אבל הייתה פותחת את הדלת לבד ונכנסת כשילדתי היא עשתה את זה לרוב כדי לבדוק מה איתי ולבקר את הנכדה שלה אבל עדיין הרגשתי שאין לי פרטיות. היו פעמים שהייתה באה והייתה מעירה את הילדה כדי להיות איתה אז אמרתי לעצמי אולי זה בגלל שרוצה להיות איתה יותר אז אני אביא אותה יותר אליה הביתה ובאמת כמה ימים אחרי זה שמתי את הילדה אצלה והלכתי לעשות סידורים וגם אירי שחזרתי השארתי אותה אצלה כדי שיהיו ביחד. כל פעם שאני משאירה אותה עם הילדה על כל בכי היא חושבת שזה אוכל גם אם אני אומר לה שהאכלתי אותה הרגע היא תחשוב שלא אכלה מספיק. זה הגיע למצב שהלכתי לקנות כמה דברים והשארתי לה בקבוק של 200 מיליליטר שיהיה. והיא פשוט הביאה לה את כללללל הבקבוק (מדובר בילדה בת חודש וחצי ששוקלת 3 קילו) הייתי בהלם במיוחד כשאמרתי לה שהאכלתי אותה לפני שיצאתי. וככה כל פעם שהייתי מביאה לה לשמור עליה הייתה שואלת אותי אם שאבתי לה ודוחפת לה את הבקבוק למרות שהייתי חוזרת ואומרת שאין מצב שהיא רעבה כי הרגע אכלה. וזה ממש גרם לי לא לסמוך עליה ולא לרצות שתשמור לי עליה. פעם אחרונה אמרתי יאללה צריל לשחרר בכל זאת זאת הנכדה שלה והכל אי אפשר ככה להרחיק אותה.נתתי לה לשמור עליה כדי שאני ובעלי נוכל ללכת לקנות דברים לבית. כשנכנסתי איתה היא הייתה עליי חצי רדומה ואמרתי לה שהיא צריכה לישון והכל נתתי לה אותה ואמרתי לה תנסי להרדים אותה. חיכיתי לבעלי שיסיים לעשן ונלך ואני רואה אותה לא מרדימה אוצה אלא משחקת איתה .. אמרתי לה חבל היא תהיה לך נודניקית (אני כל פעם אומרת לה שברגע שהיא עייפה היא נהיית נודניקית) ואז הילדה התחילה לבכות ואז אמרה לה די די ניסתה להרדים אוצה על הידיים ושוב התחילה לשחק איתה! אמרתי לעצמי אל תתערבי זה שלה בסופו של דבר היא תתקע עם העצבים של הילדה והעייפות שלה ותלמד להבא להרדים אותה כשהיא עייפה. אנחנו נסענו לקניות ואחרי שעה אפילו פחות בעלי אומר לי בואי צריך לחזור הילדה צורחת להם מרעב היא סיימה את כל הבקבוק (נתתי לה הפעם 60 מיליליטר שלא תדחוף לה ותהיה האכלת יתר) אמרתי לבעלי שהיא עייפה וזה לא רעב. ובדרך בעלי התקשר אליה שם על רמקול באוטו דיברתי עם חמתי אמרתי לה שהאכלתי אותה לפני שיצאנו והייתה עייפה. היא אמרה ״לא יכול להיות היא צרחה ממש לקחה את בקבוק סיימה את כוחו בשניות ואיך שנגמר התחילה לצרוח שוב״. אז שאלתי אותה ואיך היא עכשיו היא עונה לי עכשיו היא רדומה. באותה שנייה עשיתי לבעלי פרצוף של אמרתי לך ובעלי כל הדרך ניסה להסביר לה שזה לא רעב והיא לא הקשיבה היא בשלה. כשחזרנו הבנתי שגם אח שלו התקשר אליו כולו צועק עליו שאנחנו מרעיבים את הילדה. אני עצבנית מאוד על הסיפור הזה במיוחד שזה לא פעם ראשונה. בעלי אוכל את כל הלוקשים הללו ומספר לרופאה שהילדה אפעם לא שבעה וכנראה משהו לא בסדר עם החלב שלי (השקילה האחרונה העלתה 26 גרם בשבוע). הגעתי למצב שאני כבר לא סומכת על חמתי ואני מאוד נמנעת מלהיפגש איתה או להשאיר את הילדה אצלה. אני פגועה ממנה מאוד כי בתור אמא לשלושה ילדים שהניקה אותם ציפיתי ממנה לקצת חמלה. ציפיתי שתשקה רוגע ולא תלחיץ. אני באמת לא מרגישה בנוח לידה ולא רוצה שתראה בכלל כת הילדה מרוב הכעס שיש בי.