דכאון וחרדה אחרי לידה מתי עבר לכן ? אני פשוט לא מסוגלת יותר. בוכה כל היום ומפוחדת ומרגישה לבד למרות שכולם מחבקים מקרוב ומרחוק. תמיד איתי. רע לי בלב ובנפש וזה לא נפסק. אומנם מטפלת בילד שלי אבל לא כמו שאני יכולה. אין לי כוחות כבר, שבועיים של דכאונות וחרדות. לא נושמת. לא באלי לחיות ככה.... זה נצח!
הריון ולידההריון ולידה
💬10 תגובות

תגובות (10)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 ביוני 2020 בשעה 10:36
לא מאמי זה חולף אם לא עובר לך עוד שבועיים לכי לרופא משפחה בינתיים תדברי הרבה עם בעלך משפחה אל תישארי לבד בכלל ותנוחי כמה שאת יכולה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 ביוני 2020 בשעה 10:36
אייך מתבטא בחרדות ?
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 ביוני 2020 בשעה 10:37
בכי מטורף, רעידות אתמול היו לי נימולים בראש מרוב בכי ודופק מהיר. סחרחורות.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 ביוני 2020 בשעה 10:41
ישנה מספיק??

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

מה הייתן עושות במקומי? הבת שלי נכנסה לגן לפני חודש, בגיל 7 חודשים. אז היא רק התחילה לזחול על 4, היום היא כבר מתחילה לשבת קצת. אני זוכרת שבמהלך חודש אוגוסט כשהגננת הייתה שולחת תמונות מתינוקיה, ממש בלט לי לעין שיש שם 2 בנות ממש אהובות ע"י הצוות, שלא נאמר מועדפות. בגדול, זכותן המלאה, כל עוד זה לא על חשבונם של תינוקות אחרים. אתמול הגעתי להסתגלות לשעתיים. במקרה שתי הבנות ה"אהובות" היו ממש היסטריות ובכו. אחת הייתה אחרי חיסון ולשנייה בוקעות השיניים. אז הגננות לא הורידו אותן מהידיים, בזמן ששאר התינוקות אמנם היו בהשגחה, אבל די העסיקו את עצמם. גם הבת שלי שיחקה עם עצמה. שסה בסדר כל עוד היא רגועה. אבל כשיש אפשרות שכל התינוקות ישחקו ביחד, למה לא לעשות את זה? אז היום הגננת שולחת לנו תמונות ווידאו והתכווץ לי הלב. אני רואה שכלללללל התינוקות משחקים על משטח פעילות, אחת הבנות "האהובות" על הידיים של אחת הסעייות והיא מנשקת אותה וכו', והקטנה שלי יושבת ממש בצד בתוך טרמפולינה לבד עם מוצץ ואיזה צעצוע. בהתחלה אמרתי שאני לא אמהר לשפוט, ואולי היא בדיוק סיימה לאכול, אז לא רצו ישר לשים אותה כל הבטן. אבל בסוף היום שלחו לנו בקבוצה את השעות של הארוחות של כל תינוק וגיליתי שהיא לא אכלה בשעות האלה. אני ממש מתלבטת אם להעלות את הנושא הזה מחר בפני הגננת, או לחכות ולראות אם זה חוזר על עצמו ורק אז לדבר על זה. אני בטוחה שאם היה קורה שם משהו לא בסדר, על גבול ההפליה (כאילו שיש תינוקות שמקבלים מלא תשומת לב ויש כאלה שיושבים בצד לבד), היא לא הייתה שולחת לנו מלא סרטונים ותמונות. אבל היא שלחה. יכול להיות שאני ממהרת לשפוט כי מדובר בלב שלי, ואני ממש ממש לא אתן לפגוע בה, הרי הם מרגישים כבר בגיל הזה הכל. אני יכולה לומר שכל בוקר הן פוגשות את הבת שלי במלא חיבוקים, מחמאות, נשיקות וכו' איך הייתן מגיבות ומה הייתן עושות במקומי?
אמהותאמהות
💬2 תגובות