קצת עצבנית ומתוסכלת! זה לא מתאים לי... מרגישה שאני מאבדת את עצמי... בקושי יוצאת מהבית כל היום סביב הילדים הבית הבעל חמותי ואבא שלי צריכה לדאוג לכולם באמת שעושה את זה בהכי אהבה בעולם הם החיים שלי אוהבת אותם בכל חלק בגופי...אבל איפה אני? איפה ההנאות שלי? איפה השחרור שלי בשביל הנפש שלי? אני בנאדם שמח ואופטימי כל הזמן מרגישה שזה הולך לי לאיבוד בחיים הקשים האלה.. והאדון החמוד שלי מה איתו? הוא יצא מתי שבא לו בלי לתת דין וחשבון או לדאוג מה יהיה עם הילדים כי זה מובן מאליו שאני איתם (הולך לדוג, לחברים,לבלות עם אבא שלי😬 ובכללי הוא היפראקטיבי אז כל היום בא והולך).. מרתיח וקצת עצוב. יש מצב גם שההורמונים משפיעים אבל באמת חושבת שאף אחד לא יותר טוב ממני(ברור שיש ויתורים) אבל מגיע לי גם את הזמן שלי עם עצמי עם כל הכבוד לכולם. פרקתי תודה ! שבת שלום אהובות שלי ❤