משתמשת פורטי17 ביוני 2020 בשעה 05:07
יחסים ורגשות
כבר בחודש שביעי תכף ורק אתמול הגעתי לשיא אבל ממש (כבר שבע חודשים לא הצלחתי להגיע לרמה הזאת בזמן שלפניכן זה היה לא נדיר בכלל).
הגיוני שאני חווה את הקושי הזה?
כבר התייאשתי ופחדתי שאחרי לידה כבר לא יהיה אותו דבר ובכללי המצב רוח שלי לא הכי טוב תמיד, בעלי עושה המון בבית ועוזר ותומך והכי גבר שבעולם אבל קשה לי לחשוב על ללדת (היציאה של התינוקת שלי) הבטן גדלה מאודד עליתי המוןן כאבי גב ורגליים מטורפים וככל שהבטן גדלה חושבת איך לעזאזל מוציאה כזה דבר ענק בתוכי ואיך תתפתח לידה והכאבים והצירים (כמה שקראתי לא הבנתי איך זה באמת מרגיש) קשה לי הלא נודע הזה.
ואםא היה אמא טובה?
ואיך תראה הילדה שלי ואיך אצליח לקום בלילה ואיך לא אאבד סבלנות ושלא בטעות אעשה לה משו ה ישמור. ואיך זה להיות אסורים כל כך הרבה זמן אחרי לידה.
בקיצור הרבה שאלות מחשבות הגעתי למצב שבכיתי איזה לילה לבעלי שאני לא רוצה ללדת ממש דמעות ובכי היסטרי ושאני לא רוצה עוד אחר כך כי אני רועדת מפחד (מקווה שיעבור לי אחרי הלידה שתהייה בעזרת ה).
אני היסטרית בת לאמא היסטרית אחות לאחיות היסטריות אחים היסטרים כל העולם סביבי קשה לי למרות שכולם מרגיעים אותי אבל אני מפוחדת מהכל והכל גורפ לי לתסכול כי תכלס יש את הדבר הכי מהמם בעולם שהולך למאצ ממני רק שמפחדת להוציא ולגדל
הריון ולידה
💬5 תגובות
