קשה לי טוב זה נטו פוסט פריקה לא מעבר אני פשוט מתוסכלת ובעלי היקר ישן וכולם ישנים וזה המקום היחיד בו אני יכולה לפרוק קצת כרגע. אני ילדתי לא מזמן הילדה לא מפסיקה להקיא לאחרונה נהיה מוגזם כל ארוחה ולפעמים בוכה ומקיאה קראתי שזה יכול להיות ריפלוקס ואני מחכה כמו לא יודעת מה ליום ראשון ללכת לרופא. לא יודעת איך אעבור את השישי שבת ככה היא לא ישנה טוב ולא מצליחה להירדם עושה לי לילות לבנים וכלכך כואב לי עליה כי היא צורחת את נשמתה כאילו משהו כואב לה (מניחה שזה יכול להיות שיש לה גם גזים אז בכלל מסכנה) מעבר לזה עוד יותר מתסכל אותי שאני לא יכולה לעזור לה כרגע בשום צורה עד שנלך לרופא. ניסיתי להרים לה קצת את המזרן שלפחות אם אני מניחה אותה שלא תפלוט (מה שקורה לב מלא מתוך שינה) ובנוסף אני גם נהיית איתה לפעמים חסרת סבלנות כי אני עייפה ומתה שתרגע אבל מסכנה היא כולה סובלת. אוכלת את הלב. מעבר לזה יש לי אסטמה של העור ובגלל העונת מעבר המטורפת הזו כולי מתגרדת נהיה לי אדום מהגירודים בכל הגוף.. חזה צוואר מסביב לשפה בעיניים איפה לא.. גם זה יש לי תור לרופא עור רק בראשון לשביעי (אני יודעת מגוחך אבל אין תור יותר מוקדם וקרוב אליי לבית) יש לי משחה שמטפלת לי בזה בדרך כלל אבל היא עם סטרואידים ואני מניקה אין לי מושג אם מותר לי להשתמש בזה. כולי מתה לגרד אבל כבר נהיו לי כוויות מרוב שאני מתגרדת אז כואב לי וכולי אדומה וזה נראה נורא. והכי כיף בכל הסיפור - עוד לא נגמר לי הדימום.. אני כבר ארבע שבועות אחרי לידה ומתה לקבל אפילו רק ליטוף מבעלי ולא רואה את הסוף ואת הטבילה במקווה.. כל מה שמחזיק אותי ביום יום החיבוק מבעלי ומגע בינינו אין את זה וזה הכי קשה לי בעולם.. לא יודעת איך נשים מחזיקות ככה חודשיים. פשוט באלי לבכות אני מתה להסתובב בחוץ עם הילדה קצת עד שסופסוף נגמר החרא הזה של הקורונה והנה גל חום מטורף שאי אפשר לנשום בחוץ ולא כיף להסתובב בחוץ. אוף די נמאס לי כבר.