פריקה באמת שאני כבר לא יודעת איך לגשת לחמותי יותר באמת.. חזרתי לעבודה לפני שבועיים אחרי 7 חודשים שהייתי עם הקטנה בבית וגם ככה לא קל לי.. כן אני אמא אובססבית שחייבת לדעת מה קורה והכל טוב אולי ככה זה בהתחלה ואחר זה יעבור לי ואולי לא ככה אני.. אז אני נותנת לה ולבעלי לשמור על הילדה וכל פעם שיוצא לי לדבר עם חמותי היא מספרת לי איך הבת שלה הייתה עם הילדים שלה ואיפה כביכול אני טעיתי.. עכשיו בואי 7 חודשים לא היית פה לא עזרת ולא כלום.. לא צריך להגיד לי היכן טעיתי זה לא עוזר וזה לא רק בזה זה בכל דבר שאני עושה כאילו היא בתחרות איתי אצל מי הילדה יושנת טוב ואצל מי היא אוכלת טוב.. וזה מעצבן אותי כי אני לא מתחרות וזה לא מעניין אותי.. אותי מעניין שהילדה ישנה ואוכלת ועושים לה את הסדר יום שאני עושה לה זה וזה רק הולך ומדרדר לעוד מלא כיוונים שדיברתי עם בעלי כמובן שקודם כל לקח את הצד של אמא שלו כי אמא זאת אמא אין מה לעשות, ואז שהבין דיבר איתה והיא כל הזמן נפגעת כל הזמן רק בגלל זה אני לא מדברת איתה שלא תיפגע אבל אין לי כוח לזה באמת פרקתי..