סיפור הלידה שלי: ביום שלישי, 14.1 החלטתי שנמאס לי, הייתי 40+2 וכבר ממש רציתי ללדת, אז החלטתי להזמין אלי רפלקסולוגית הביתה בשביל לזרז עניינים... לבנתיים, מהשעה 12 בערך התחילו לי צירים בעבודה, אני מנסה לתזמן את הצירים איכשהו תוך כדי עבודה עד שבחמש אני נשברת ואומרת לבוס שלי שאני הולכת וכנראה כבר לא באה מחר... חוזרת הביתה, צירים בערך כל רבע שעה, לא מתרגשת, הולכת להתקלח ואני ובעלי נהנים מערב שקט והיפים מלבד קפיצות שלי מהספה לקיר כל פעם שיש ציר וחזרה לספה, בעלי הנסיך עוזר לי בציר לעשות סיבובי אגן וככה עברנו את הזמן שהזמן בין הצירים מתקצרים ונהיים כל  5-7 דקות.  ברבע לעשר הרפלקסולוגית שהיא גם דולה מגיעה אלינו הביתה ואומרת לי שרפלקסולוגיה כבר לא תעזור לי אז היא פשוט עוזרת לי להעביר את הצירים ובין הצירים עושה לי הרפייה ועיסויים, היתה אוירה כיפית בבית, חושך עם קצת אור ומוזיקה מרגיעה... ממש רומנטי... ב11 ורבע חמותי שהיא מיילדת ואמא שלי הגיעו, חמותי בדקה אותי, פתיחה 2, צוואר מחוק וראש למטה. יש עוד צירים והם מתחזקים, חמותי יוצאת לחצי שעה ולבנתיים אני מקיאה, מתחילה לשלשל ולרעוד בטירוף, שחמותי מגיעה היא בודקת אותי שוב ברבע לאחד וכמעט ולא הייתה התקדמות , עוד ח צי אצבע😒 אכזבה!!! היא עושה לי סטריפינג ואז מתחילה שלושת רבעי שעה מטורפת שבה יש לי צירים כל 2 דקות בערך עם לחץ מטורף וכל ציר אני הולכת לשירותים ומשלשלת ויוצאת ושוב ציר, ככה איזה חצי שעה שאמא שלי כל ציר מזכירה לי לנשום וחמותי שמה לי יד בגב ואומרת לי לדחוף אותה. כאביםםםם מטורפים עם לחץ הזוייי, חמותי שואלת  אם אני מרגישה תנועות ואני אומרת שאני לא מצליחה, לא היה לי זמן לנשום בין הצירים אז בטח לא להרגיש תנועות, חמותי אומרת לבעלי להתארגן לצאת לבית חולים,  בינתיים יש לי ציר מטורףף ממד כואב שלקראת הסוף שלו אני עפה לשירותים וקולות שאולי מדממת, אני רצה החוצה בלחץ טימותי מהר בודקת אותי והיא צועקת: "יש, תשע וחצי, עפנו לבית חולים", התארגנתי בטילים ויצאנו שאני כולי מתפתלת מכאבים במושב האחורי, חמותי מתקשרת לעדכן שיכינו חדר לידה, נוסעת באדום, שכמעט אנחנו מגיעים אני מרגישה שאני חייבת ללחוץ, חמותי צועקת לי לאאאאאאא, אז אני אומרת לה: מה לעשות? היא אומרת לי להוציא אוויר וככה שאני עושה פו פו פו הגענו, מהר נכנסנו דוך לחדר לידה, איכשהו שמתי את החלוק ומהר עליתי למיטה (עם הנעלי בית...), המיילדת נכנסה ואומרת לי שאני בפתיחה מלאה ואני יכולה ללחוץ, ציר אחד וכולם אומרים לי שהשירות בחוץץ, ציר שני ואני מרגישה את הראש שלה בין הרגליים, ועוד ציר ושמו עלי את הדבר הכי מושלם ביקום, 3.280 של מתיקות בשעה 1:57 ב15.1. בלי אפידורל, בלי חתך, עם תפר קטן, יותר טוב מכל מה שיכולתי לדמיין ברוך השם!!!!

אצלי זה היה מהיר מאוד ללידה ראשונה שאפילו לא הספקתי לקלוט שאני בצירי לידה ( לידה ראשונה .. לא יודעת מה הולך ) וזה קרה ממש מהר בשבוע 41+1 ב22:00 הכניסו פרופס כי התינוק היה במצג לא יציב ( מתהפך מלאן ) כל שעה בערך התגברו הצירים ודיי סבילים כי לא חשבתי גם שזה באמת יתקדם , הבנתי מבנות שפרופס לא תמיד גורם ללידה וב4 וחצי בערך יצא הפקק וכנראה גם איתו הפרופס חח ב5 ומשו כבר דיי רציתי שיוציאו את הפרופס ממני כדי להירגע קצת מהצירים אבל אני כבר בפתיחה 5 אז היא אמרה אוקי מותק בואי תעשי חוקן .. איזה חוקן .. אז במשך שעה וקצת אני מתלבטת איך אני נכנסת לשירותים בלי להתעלף ועושה חוקן .. ואז בום ירדו המים ואחרי רבע שעה הוא היה בחוץ ❤️❤️

אגב גם אני בלי אפידורל בלי תפרים 🙏🏼🙏🏼 כל הזמן אומרת תודה !

בלידה ה2 שלי יצא לי הפקק הרירר בבוקר. אני ראיתי דימום ומיד הלכתי לבית חולי ב8 בבוקר. שם בדקו אותי, שלחו להערכת משקל ורק ב3 הגעתי חזרה לבית. היה לי ילד בן 3 אז הוצאנו אותו מהמעון ובעלי היה עייף מאותו יום אז עלה לנוח ואני שהרגשתי צורך להיות על הילד כי ידעתי שאני קרובה ללידה עשיתי איתו יום כיף. הלכנו לגן משחקים, קניתי לו משחק ואכלנו פיצה. כמובן שבכל הזמן הזה הרגשתי כאבים אבל הגלל ההתעסקות עם הילד לא שמתי לב כמה חזק ובאיזו תדירות. ב7 וחצי אחרי שקילחתי אותו ושמתי במיטה הרגשתי ממש כאבים אבל הייתי כל כך עייפה ואמרתי לעצמי שזה ממאמץ. התקלחתי ועליתי למיטה . ב10 בלילה כבר לא עמדתי בכאבים ונסענו לבי"ח. הגעתי עם פתיחה 6. עד שהכניסו לחדר לידה כבר הייתי 8. לא רצו לתת אפידורל וב2 הבת שלי נולדה. היו תפרים אבל ההחלמה היתה קלה יותר בלי אפידורל