ריב עם הבעל😒 פריקה. קצת ארוך לא מאמינה שאני מפרסמת פעם ראשונה בקבוצה הזו😱 אני ובעלי לרוב לא רבים, מקסימום נפתח איזה וויכוח דבילי וזהו. שם זה נגמר. היום רבנו, הוא קרא לי משוגעת ופסיכית, כי אמרתי לו שאני לא רוצה לשבת בבית. ואם המשפחות רוצים להיפגש אז ניפגש איפושהו בחוץ. לא חסר מקומות לטייל בהם או לעשות פיקניק. לא כך?? הכל התנהל בצעקות וטונים ממש גבוהים, והכל מול הילדה. יצא מהאוטו טרק את הדלת בכל הכוח, ואני נשארתי לבכות כמו ילדה בת 10 לבד מול הילדה, שמסתכלת עליי ולא מבינה למה אמא שלה מייבבת בבכי כמו ילדה קטנה. עזבו שהלילה הקודם היה מזעזע, היא נרדמה רק בחצות 😱 ובנסיעה היא לא עצמה עין(והיא נרדמת בנסיעות ארוכות מחוץ לעיר), כל הדרך צעקה ובכתה ואני נהגתי, מה שלא הוסיף לכל המצב המקסים. ואז כשכבר הגענו לפארק, פתאום הוא יצא עליי וצעק וקרא לי פסיכית ומשוגעת. שאני מגזימה עם התגובות שלי, ושאני צריכה להבין שזו משפחה שלו, ובלה בלה.. ושהם יכולים להיעלב עליי שאני לא רוצה לבוא אליהם הביתה ושירימו אותה. (כל זה כאמור אמצעי זהירות בגלל המצב היום) *הוא כל הדרך ניסה לשכנע אותי ליסוע אליהם הביתה ולא לטייל בפארק. באיזשהו שלב חטפתי עליו עצבים, אמרתי לו שאני לא רוצה להיפגש איתם ושיבטל את המפגש. או שייפגש איתם לבד ואני אחזור הביתה עם הילדה. כל הזמן שהיינו עם המשפחה שלו, לא דיברנו כמעט. לא הסתכלתי עליו. אמא שלו הרגישה שמשהו לא בסדר, אבל החלפתי נושא מהר מאוד. כל הדרך חזרה נהגתי עם דמעות בעיניים! בוכה ופגועה מבעלי שנהיה בזמן האחרון קר כמו קרח! עזבו את זה שהוא לא יודע להגיד מילה טובה. אפילו ביום חתונה שלנו לא שמעתי ממנו "איזו יפה את"!!!! אני כבר התרגלתי לעובדה הזו שהוא לא מחלק מחמאות, בונקר! אבל מפה ועד ללצאת עליי ככה? כי אני דואגת לנו כמשפחה? כי אני דואגת לאמא שלו ולסבתא שלו שנמצאות בקבוצת סיכון?? גם אם זה מוגזם מידי.. למרות שאני חושבת שלהתחלה זה בסדר, וטוב לכולם. גם אם זה לא אידיאלי. וגם אם זה מוגזם, למה לקרוא לי פסיכית ומשוגעת? ומה עם לבקש סליחה כשראה שנפגעתי והתחלתי לבכות??? זו לא פעם ראשונה שהוא מדבר בצורה לא מכבדת. והיו פעמים שרמז במילים שלו שאני משוגעת. אבל זה גם אף פעם לא נאמר בצעקות כאלו שיצא לו רוק מהפה. ויצא לו וריד מהעצבים. ולמה לצעוק ככה מול הילדה? ועוד באוטו? כל הדרך חזרה כשבכיתי, עברו בי מלא מחשבות בראש. ועלו יותר חסרונות שלו מאשר ייתרונות. זכרונות מריבים קודמים, מהחוסר פירגון שלו, מהחוסר רגש שלו, מהזילזול והאדישות. זה שכל בקשה שלי, גם אם היא קשורה לילדה, הוא 99% מהפעמים מסרב לבוא לקראתי ולעזור. כבר עשיתי איתו כלכך הרבה שיחות, וכלוווום. נכנס לאוזן אחת יוצא מהשניה. מרגישה גמורה ומפורקת נפשית. ופיזית! עכשיו בדיוק מרדימה את הילדה, ולא באלי לצאת מהחדר שלה. לא באלי לראות אותו היום. ובטח שלא לישון באותה מיטה. ממש נגעלת ממנו. תודה לכל מי שקראה. 🧡