לא ממש מבינה מה אני עושה איתו חודש רביעי היומולדת שלי הבנאדם מרוכז בעצמו בקושי יוצא לידי חובה. שואל אותי מה את רוצה לעשות ביומולדת ? אין חנויות , אין מתנות , אין מסעדות. עונה לו: אז תזמין פרחים ותכין פיקניק. קם ב12 בצהריים כמו אפס, גורר את עצמו ועושה טובה שהוא מתאפס בכלל. הולכים לשוק לקנות כמה דברים לפיקניק. בדרך פוגשים חברים שלו. לא אמרתי מילה. בירה, עוד בירה ועוד בירה. בסוף מגיעים הביתה. משלוח של פרחים. אחלה. תודה. מוכן סוף סוף לפיקניק ? כן... (בקול עייף) כמובן שאני מתחילה להכין את כל הפיקניק. חותכת פירות, ירקות. שואלת את הוד רוממותו מה ירצה לאכול ? לשתות ? מנסה להיות סבלנית ומכילה. יוצאים לדרך... ביציאה מהבניין , הגאון נזכר להגיד שאולי נלך להורים שלו בשבועות כי לא היה פסח (וזה התור שלהם כמובן) , אמרתי אין בעיה. באמצע המשפט הוא הבין שדפק את עצמו ואז אמר ...אההה בעצם שבועות אצלכם כדי שבראש השנה נהיה אצלי. אמרתי לו אין בעיה, וגם אמרתי שאני ממש לא צריכה להתמודד עם הלחץ של ראש השנה כי אנחנו בפאקינג מאי !!! ומי יודע מה יהיה בספטמבר !!! אמרתי לו שאני בהריון ואני מבקשת שירד ממני ולא ינסה לסגור אותי לחצי שנה הקרובה... התעצבן , העיף את הסלסלה של הפיקניק. ריב גדול באמצע הרחוב. שהוא חתיכת חרא שלא מסוגל להתעלות על עצמו ולשמח את אשתו ההריונית ביומולדת שלה. שבמקום שיכין את הסלסלת פיקניק , אני עומדת וטורחת והוא הנסיך קם ב12 בצהריים. ריב פיצוץ. לקחתי את האוטו ונסעתי. בוכה בוכה בוכה בינתיים הודעות מהאפס. בואי נלבן את העניינים חשוב לי שתהיי שמחה. חוזרת אחרי שעה הביתה, האפס לא מתנצל. אומר לי שאני בלתי אפשרית ושואל אותי אם אני עדיין רוצה פיקניק.. אמרתי לו שהוא צריך להתנצל ואחרי שכל השבוע תמכתי בו והייתי שם בשבילו הוא אפילו לא היה מסוגל להתעלות על עצמו ולעשות איתי פיקניק , הוא יכול לדחוף את הזר פרחים שלו. טען שזו אשמתי שאני בלתי אפשרית אמרתי לו שזה כמו אישה מוכה ״היא הטריפה אותך נכון ? בגלל זה הכנסת לה״ המשכתי לבכות עוד מלא בחדר שינה. הוא אפילו לא קם מהספה בסלון. לקחתי את הסלסלת פיקניק והלכתי לבד. בקיצור. חרא יומולדת. אם אני לבד ביומולדת אז למה אני צריכה להשאר נשואה ? **מצרפת תמונה שלא תחשבו שאני טרול