צריכה תובנות מאימהות חכמות.. ילדתי תינוקת לפני חודשיים בשעה טובה כשהבן שלי היה בן שנה וחצי ומהרגע שהבן שלי נולד הוא היה בבת עיני. כל ציוץ שלו מיד קפצתי אליו . התמסרתי אליו לחלוטין , הלב שלי היה מתרחב רק מלאות אותו כל בוקר. לא היה נמאס לי ממנו. יכלתי לראות תמונות שלו כשהיה ישן אפילו. ועד עכשיו אני מאוהבת בו ומתגעגעת אליו כל כך כי לא יכולה להיות איתו כמו פעם מאז שהיא נולדה ןבעצם מאז ההריון כי היה לי ממש קשה בהריון ורוב הטיפול שלו היה באחריות בעלי ועכשיו אחרי שהתינוקת נולדה, היא נולדה בקלות, והיא כזאת מתוקה.. אבל... לא מרגישה שהלב שלי מתרחב באותה המידה כמו שהיה לי עם הגדול... לא מרגישה "מאוהבת" בה. כשהיא בוכה אני תמיד ניגשת אליה רק אחרי כמה דקות כי אני עסוקה במשהו (וזה בחיים לא היה קורה לי עם הבכור) וכואב לי שלא מפריע לי לשמוע אותה בוכה כמו שמתאים לי.. ובאופן כללי.. היא חמודה באמת.. אבל פשוט.. לא מצליחה לאהוב אותה כמו שאוהבת את הבכור. כואב לי.. למה זה ככה מה לא בסדר איתי? מרגישה ממש אשמה ואני מנסה לדבר איתה ולחייך אליה אבל זה בא ממש במאמץ...אוף..