משתמשת פורטי20 באפריל 2020 בשעה 15:47
סתם לשתף ולחלוק
איך בתקופה כלכך קצרה בחיים אפשר לחוות קשת רגשות כזו קיצונית.
מעבר לקושי והתגמול הגדול של להפוך להיות אמא, יש הרבה רגעים שלא חשבת, לא ציפית ולא סיפרו לך עליהם.
להתעייף מלנסות להרדים אותה ולהתגעגע להרדמות כשהיא סוף סוף מצליחה להרדם לבד.
מהתסכול של לנסות להניח אותה במיטה בלי שתתעורר לחוסר ענק שהיא כבר לא ישנה רק עליי.
לשמוח שהיא מחזיקה את הבקבוק אוכל לבד ולהתבאס שלא צריכה שאחזיק לה יותר.
להתגאות שהיא זוחלת ברחבי כל הבית ולהבין שהיא כבר רוצה לחקור עולם ולא רק להיות כל הזמן לצידי.
מלהיות תלויה בי ב100%
ללהיות תלויה בי 90%
משמח ומעציב בו זמנית בצורה שלא ניתן להסביר.
אבל לא משנה כמה אחוזי תלות יהיה לה בי,
לנצח היא תהיה כל עולמי
ואני כל עולמה.
אמהות
💬6 תגובות👍3 לייקים
