קשה לי, רציתי קצת לשתף...🙁 הקטנה שלי אוטוטו בת 9 חודשים... ואני עדיין מרגישה את המועקה הזאת כאילו אני אחרי לידה... אני אוהבת אותה, מטורפת עליה אהבה שאי אפשר לתאר במילים, אבל קשה לי ממש. אני מקפידה על הכל, אוכל, שינה, אבל מרגישה שעושה הכל על אוטומט ולא מצליחה להנות מהטיפול בה ברוב הזמן... חוץ מרגעים קטנים בודדים. מרגישה שאיבדתי את עצמי ואת החופש שלי, אין לי דקה לעצמי. ואובדן החופש והפרטיות שלי זה דבר שהיה לי ככ חשוב ולפתע החיים שלי השתנו מהקצה לקצה ועדיין לא מצליחה לעכל את זה אפילו שעבר זמן...היא עושה לי קצת חיים קשים עם שינה ואוכל, קמה לי בלילות והכל פשוט קשה... חשבתי שעם הזמן זה אמור להשתחרר ולהיות קל יותר אבל לא! זה לא קורה והופך לקל יותר.... מתישהוא זה עובר? זה לגיטימי להרגיש ככה?😫 מרגישה אשמה שאני לא נהנית מהאמהות כמו שחשבתי שאני אהנה...