פריקה היי, אני לא יודעת איפה לפרוק בלי שישפטו אותי על הרגשות שלי.. אני שבוע 38 היום הריון שני שלי, בבית יש לי ילד בן שנתיים וחודשיים. אני מתה מפחד לקראת הלידה בגלל כל הקורונה הזאת והמצב הזה אני מתוסכלת מאוד מהקטע של תכף אני אלד אמא שלי לא תוכל להגיע להיות איתי בחדר לידה גם בנוסף לבעלי שבהריון הראשון היא פשוט ממש עזרה לי בחדר לידה ואני מפחדת שבעלי לא מספיק מבין את המשמעות של התמיכה בי בחדר לידה לפעמים ( אמרתי לו את זה גם בקטע של לשתף אותו לא כדי לפגוע בו) אחרי זה יש לנו גם לעבור ברית והמחשבה שבגלל שאין לתינוק מערכת חיסונית בהתחלה שההורים שלי לא יוכלו לבוא לראות אותו או להחזיק אותו כאילו נכד חדש ופשוט לא להכיר אותו או להנות ממנו שוברת לי את הלב מפחדת לקחת את זה קשה אחרי הלידה מבחינת ההורמונים ולהיכנס מיזה לדיכאון.. אני יודעת שאני לא היחידה שעוברת לידה בתקופה הזאת ובטח יש עוד מלא כמוני מבואסות אבל אני חייבת לפרוק פשוט.. החוסר אהבה שהוא יקבל מהשמפחה המורחבת הכוונה סבתא סבא והדודות שלו גם מבאסת אותי מאוד כי אני רגילה מהילד הראשוו שלי שהוא גם הבכור מבין כל הנכדים משני הצדדים גם שלי וגם של בעלי שכולם מרעיפים עליו אהבה ובהתחלה הייתה התעסקות סביבו ועכשיו זה פשוט יהיה אני בעיקר כי בעלי עובד גם.. וזהו לא יהיה לי את העזרה שהיה לי עם הראשון שלי ודווקא עכשיו שיש את הגדול מרגיש לי שאצטרך יותר עזרה בהתחלה אני לא יודעת איך לנתב את הרגשות שלי למקום חיובי כ"כ בא לי להיות כבר אחרי כי החוסר ודאוות של מה יהיה ואיך יהיה הורג אותי ובא לי רק לבכות! תודה למי שקראה או עם מישהי מזדהה אני מאחלת לנו קודם כל שנצא בריאים ושלמים אנחנו והתינוקות כמובן שזה האושר והמתנה הכי גדולה בסוף שנקבל ושנצא מיזה חזקות ונדע איך לעבור את זה בצורה הכי טובה.