מיומנה של הריונית - חלק ב׳: הריון ראשון חודש שביעי. הריון בצל הקורונה לא טומן בחובו רק חששות ופחדים. אין מה לעשות, פחות שעות עבודה = יותר אוכל לבלוס!! וכיאה לשליש האחרון והבליסה המבוקרת, צרבת זו לא מילה גסה. כשסיפרו לי על צרבת בהריון, חשבתי לעצמי מה יכול להיות?! בסדר צרבת, הייתה לי פעם צרבת וזה צרב קצת, בקטנה לוקחים טאמס אוכלים מלפפון. אבל בשבוע האחרון הצרבת הזאת באה לבקר אותי ומה אני אגיד לכן היא מרגישה כמו לבה רותחת מאזור החזה עד הגרון. אחרי שבוע סבל אני מחזיקה בתאוריה שטאמס זו פיקציה של חברת התרופות והמלפפונים של משרד החקלאות. כל הזמן צרבת, צרבת אחרי אוכל, צרבת במעבר משכיבה לישיבה, כשאני מתכופפת, ישנה, הולכת זקוף, יושבת ברכב פותחת את הפה ומדליקה מזגן - מה לא ניסיתי?! כוס חלב, כוס קרח, כוס חלב עם קרח, שלוקים, גלידות, קצפת, גבינה לבנה, בננה (חלק מהם כי כבר נפתח לי התאבון) והגעתי למסקנה שהדבר שהכי עוזר לי הוא להתלונן על הצרבת, ״וואי איזה שורף״ עוזר לי להתכופף למכונת כביסה, ״זה בלתי נסבל כבר״ עוזר לי לשטוף, ״מחר אני מתקשרת לכללית״ עוזר לי לעשות כלים, ״חייבת קוביות קרח לפה״ עוזר לי להוריד את הכלבות, ״איזה צרבת אלוהיםםםם״ עוזר לי ללכת לשופרסל ואל תשכח הפעם מלפפונים, טוב מאמי!!!?