סיפור הלידה שלי טוב אז ככה זה הסיפור שלי: כל ההריון עבר תקין מבחינות בדיקות וכו'.. בשבוע 32 בהערכת משקל הטכנאית אמרה לי שהתינוק גדול בשבועיים וביקשה שאני אחזור לרופאה שלי לאחר מכן עשיתי העמסת סוכר 100 לבדיקת סכרת סמויה שיצאה תקינה אבל ערך אחד יצא קצת גבוה אז אמרו לי לשמור על תזונה שהמשקל של התינוק לא יהיה גבוה. בכל אופן גם בשבוע 37 הוא היה גדול בשבועיים, והטכנאית אמרה לי שעד שבוע 40 הוא יהיה כבר 4 קילו. משבוע 40 שעליתי לביקורת אמרו שהוא שוקל 3800 ובהערכה קלינית 3600 ונתנו לי שבוע לחכות שזה יתפתח טבעי, בזמנו הייתה לי פתיחה 1.5 ו-50% מחיקה. אחרי שבוע שלא התפתח דבר עליתי שוב לביקורת, כל המדדים היו תקינים ושוב המליצו לי על זירוז בגלל השבוע או לחזור לביקורת עוד יומיים. אני ובעלי החלטנו שנחכה שזה יבוא טבעי והלכנו הבייתה (לפני זה קפצנו לים 🤩) לאחר יומיים בלי התפתחות עלינו שוב לביקורת שם כבר אמרנו לו שלמרות שהמוניטור תקין המי שפיר נראים עכורים (או דם או מים מיקונאולים) והומלץ שוב זירוז לאחר התייעצות החלטנו שלא לוקחים סיכון והתאשפזנו באותו יום לזירוז. זה היה ביום שלישי, יום הבחירות, ואמרו לנו שיתחילו בשעה 18:00 תהליך של דו - בלוני במשך 12 שעות כדי לרכך את הצוואר ולהגדיל את הפתיחה. אומנם ההכנסה לא הייתה לי נוראית כמו שמספרים אבל במהלך הלילה כמעט ולא נרדמתי בגלל הלחץ שזה גרם לי למטה וגם לכאבי בטן כאלה בדומה לצירים. בבוקר למחרת הבלון לא יצא מעצמו והוציאו לי אותו (ממש בקלות) והתברר שהוא הגדיל את הפתיחה רק ל-2 אך הצוואר היה כבר רך יותר. העבירו אותי לחדר צירים כדי להתחיל תהליך של פיטוצין. עברתי חוקן ואז עירוי הדרגתי של פיטוצין בלי אפידורל כי לא היו בהתחלה צירים בכלל. שלוש הראשונות לא קרה כלום, ואז הייתה התחלה של צירים אך לא נוראים, הגיעו סבב של רופאים והוחלט לעשות לי פקיעת מים, ואז כבר ראו שב"ה המים היו צלולים ולא עכורים כלל. לאחר מכן הצירים התחזקו העברתי אותם על כדור פיזו כדי לקדם פתיחה וחיכיתי בערך שעה עד שהחלטתי שאני לוקחת אפידורל כי היה לי פחד מוות לעבור לידה בלי משכך כאבים. העבירו אותי לחדר לידה מפנק וצ'יק צ'ק הגיעה מרדימה והתחילה לי אפידורל שלא כאב בכלל. לאחר מכן היו קצת הראות בדופק של התינוק אז חיכו עם הפיטוצין. אחרי שהדופק עלה המשיכו עם הפיטוצין והצירים התגברו, שיחררתי עוד אפידורל וזה ממש עזר הייתי באותו רגע מאושרת חח מה שכן הפתיחה התעכבה וגם אחרי כמה שעות נשארה 2. השעה כבר הייתה בערך 8 התפללתי לה' שהלידה תתקדם ובאמת באה המיילדת בדקה לי ואמרה שהפתיחה עלתה ל-4, ואני בשלב לידה פעילה. אחרי שעה עלה ל-5 ואחרי עוד שעה ל-9 הייתי בעננים. בשעה 12:00 בלילה בערך אמרו לי להתחיל ללחוץ בכל ציר, למרות שהראש היה עוד גבוה. אחרי שעה של לחיצות המיילדת אומרת לי שאני צריכה להתאמץ יותר ושיש עוד זמן ומתחילה לעזור עם שמן שקדים שהבאתי. עוד שעה חולפת שבהם אני לא מפסיקה ללחוץ בכל ציר עד שאין לי אוויר - כל זה בתנוחת שכיבה, החלטתי שאני משנה תנוחה לעמידה על 6, אפילו שאני עם אפידורל. ובאמת היה לי יותר נוח, עשיתי סיבובי אגן כדי לעזור לתינוק להתברג וגם לחיצות אחרי שעה כזאת המיילדת בודקת אותי ואומרת שיש קצת שיפור אבל לא מספיק. חולפת עוד שעה שאני כל פעם מנסה תנוחה אחרת, גם על הצד. המיילדת אומרת שהראש של התינוק קרוב אך הוא לא מצליח לעבור את החלק הכי קטן וזה או שבגלל שהוא באמת גדול או בגלל שהוא לא נכנס בזווית טובה. כבר אנחנו קרוב ל-3 שעות של לחיצות ובגלל שהמוניטור היה תקין אנחנו לא מוותרים וממשיכים

דולה בנות שילדו עם דולה, רציתי לשאול אתכן האם הבעל הרגיש חלק או שהרגיש מנותק כי לא צריך אותו ויש את הדולה? כלומר ברור שלנו הדולה היא מושלמת אך חשוב לי בלידה ראשונה במיוחד לדעת כיצד הגבר מרגיש עם זה? איך הגבר חווה את זה? אבל גברים שכן דואגים וכן בעניין וכן רוצים להיות חלק ושותפים לא הגברים שמפחדים ונגעלים ולחוצים וכו...

שבוע 30 והבחילות חזרו 😐! מה לעשותתתתת

היי בנות מי ממליצה לשמור דם טבורי? מי לא ממליצה ולמה ואיפה הכי כדאי? אשמח לעזרתכן:)

למה אחרי קיום יחסים אני מרגישה את הבטן התחתונה כמו בלון מפוח שבוע 22

כמה שבועות אחרי לידה צריך ללכת לרופא נשים?