לגמרי מבינה אותך. כל המסלול חיים שלנו השתבש, וצריך כרגע להתרגל למציאות של 24/7 יחד. לי אישית היה מאוד קשה בהתחלה, ופשוט דיברתי עם בעלי על זה , אמרתי לו שאני לא רגילה להיות יחד ככה ועוד בסוף הריון חייבת את השקט שלי. למזלי הוא הבין אותי וזה ממש עזר לדבר כי הבנו איך למצוא גם רגעים לבד וגם שפורקים מהלב יש הקלה.. אם ינחם אותך שאת ממש לא היחידה.. זה חצי מדינה לפחות עם אותה בעיה.. מצב הזוי , לדעתי לאט לאט נתרגל לזה, כמו בסוף החופש הגדול שעד שהילדים חוזרים למסגרות מרגישים כבר שזה שגרתי שהם בבית... נסי למצוא את השקט שלך, זמן לבד בחדר, באוטו, במקלחת. משהו שהוא רק שלך 💓

לגמרי איתך!!!! אמרתי לו את זה אתמול בכעס (וחבל) שעם הילדים כיף לי ממש למרות האינטנסיביות ואיך יכול להיות שדווקא הוא הקושי שלי? נראה לי שזה קשור לזה שלגברים יותר קשה להסתדר במצבים שונים ומורכבים. הילדים משועממים אני תוך שניה חושבת על רעיון להעסיק אותם. וזה עוד עם תינוק שחולה... אבל הוא שנחשב אדיש קצת פתאום חסר סבלנות איתם, לא יודע מה לעשות, זה יותר מידי לו 24/7.... הם כנראה צריכים את.השיגרה שלהם. ואם יש להם חשש מהמצב כלכלית או בריאותית בכלל. בעלי לא יודע להביע קושי ולחץ במילים, לשתף. הוא פשוט נאטם ומתנהג אחרת. אז בנוסף לזה שאני מבשלת, מנקה, מפעילה את הילדים... אני צריכה גם להכיל אותו. והאמת.אין לי כח כל היום אני בטורבו איתם. אין שניה מנוחה, דואגת ל3 ארוחות מושקעות. והוא..... צריך לנוח בצהריים. לא מצליחה לא להתעצבן. אז בהצלחה לנו. נקווה שהתקופה הזו תיגמר מהר