לצערי...אין דופק שלום לכולן.. לפני שבועיים הייתי בבדיקה אצל הרופאה שלי..היה דופק אך כנראה שההריון היה צעיר. ביקשה לחזור שוב אחרי שבועיים. אתמול הייתי אצלה וראתה שעובר אכן גדל ומתאים לתאריך שנקבע באולטאסאונד הראשון אך לצערי לא הצליחה לאתר דופק. היום הייתי המוקד נשים וגם לא מצאו דופק. אך טוענים שכבר חודש אין דופק. חייבת לציין שאני עכשיו שבוע 8.. ובבגיקה במוקד נשים רואים שהוא בגיל של 5.6. אתמול אצל הרופאה היה מתאים ל 7.6. זה היריון שלידי שחיכנו לו כל כך הרבה זמן. מה אתן מציעות?? לחכות ולבדוק שוב? כבר לא יודעת!

mima xari דעתכן בנות אני חייבת את דעתכן הכנה העגלה לא זולה בכלל.. אני בעיקר אוהבת את העיצוב בן זוגי אומר שהוא שמע ביקורות רעות. למי יש? מכירה? ניסתה? תעזרו לי

תפרים אני כמעט שבועיים אחרי לידה ופעמיים כשניגבתי בשירותים ראיתי מין חוט כזה (חושבת שזה החוט של התפרים). זה תקין? זה אמור לצאת ממני ככה? ושמתי לב שמאותו זמן גם חזר לי דימום אדום כזה..

בנות עזרהה שבוע 37 פלוס 3 קורה לי שהבטן מתקשה ומתחיל לי קוצר נשימה ודפיקות לב מהירות מזה ?????

בא לי להתגרש!! אוףףף בא לי להתגרש מבעלי על הדבר הכי מטומטם בעולם!!! אבל לא יכולה שזה לא יעבור לי בראש לפעמים! נדמה לי לפעמים שהסגנון התקשורתי של בעלי ושלי שונים בתכלית. מצד אחד יש לנו שיחות עומק מדהימות, הוא בחור מבריק וחכם עובד בהייטק ומן ׳גאון׳ כזה. אבל בניואנסים חברתיים יש ביננו פער וקשה לי לגלות סלחנות לכך! אני בחורה מאוד מאוד חדה, קולטת כל קמצוץ של ניואנס חברתי, מה צריך להגיד מה נכון להגיד ומתי. הוא לעומת זאת קצת נאיבי כזה, לא מאוד מתוחכם או מחוספס, לא מבין בדיחות, לא קורא מצבים, ולפעמים אומר הערות שלא רלוונטיות לשיחה עם אנשים, וזה קצת מביך אותי. הוא פשוט לא חד כמוני! מבחינת ידע כללי ועומק שיחה הוא מטורף. אבל דווקא בקטנות אני מתחרפנת מזה!!! ולפעמים מוצאת את עצמי נבוכה במצבים חברתיים כי הוא אמר משהו כזה קצת מביך ולא קשור. מבאס אותי שאני ובעלי לא קולטים את אותם הדברים באותה רגישות וחדות, אפילו חסרה לי מצידו טיפה ציניות או תחכום של לקלוט את הדברים מתחת לפני השטח. וגם כשאני מנסה להסביר לו הרבה פעמים הוא לא קולט אותי... זה אולי ישמע טיפשי אבל מה יכולה אישה לבקש יותר מאשר שבן זוגה והיא יראו את הדברים באותה העין ולא להרגיש שיש פער. זו אפילו לא תכונה שאפשר לעבוד עליה או לשנות אלא זה פשוט טבע של בן אדם ואני סובלת מזה ממש! יודעת שהבעיה היא בי שאני שיפוטית כלפיו אבל לפעמים פשוט בא לי לזרוק הכל ולמצוא מישהו שיבין אותי בכל הקטנות ויתקשר כמוני בעולם! אני אפילו מצטערת ש׳הבלגתי׳ על זה כשהכרתי אותו, מיד שמתי לב לזה ואמרתי זה זניח... אפשר להתפשר על זה. אבל היום מרגיש לי שזה גדול עליי ומהותי מדי! חוץ מזה הזוגיות שלנו באמת מצוינת ואני יודעת שאנחנו מתאימים כמו כפפה ליד, חוץ מהדבר הקטן והספק שולי ספק קריטי הזה 😭 אין לי מושג כבר

חייבת לפרוק. גרים בבית של חמותי כבר חמש שנים. היא גרה בחו״ל. ופשוט קשה לי להתמודד עם השטלטנות שלה! בהתחלה שרק עברתי לפה הכל היה ברור, שלא אשנה או אחליף או אסדר לה את הבית.. אבל עובר זמן, אנחנו נשארים לגור עוד שנה ועוד שנה ובכלל קורונה לא מאפשרת לה להיות פה כבר שנתיים, התינוק עומד להגיע בקרוב (בע״ה) והתנאים משתנים. אבל מה השטלטנות הזו לא משתחררת ממנה ומתערבת ומשתגעת שבעלי אומר לה שאנחנו רוצים להחליף את השולחן והשידה בסלון כי הם תופסים את כל החלל ואין מקום לשים משטח פעילות טרמפולינה וכו׳. אני רותחת כבר לא יכולה עם הדבר הזה שאנחנו אלה שגרים פה והיא זאת שקובעת מה יהיה ולמה. ופשוט מוריד לי מבעלי שהוא לא יודע לעמוד מולה, להציב עובדה ואנחנו מחליפים נקודה. באיזה עולם את גרה בבית ולא יכולה לעשות בו מה שאת רוצה?? רהיטים שכבר 15 שנה יושבים פה לא תגידו משהו חדש שנזרק.. והבעיה שבעלי מכבד מידי את ההורים שלו. אני עומדת להתפוצץ וזה לפני שילדתי.. כי שאלד והיא תבוא לביקור בארץ היא תגור איתנו ואני חושבת שזה לא הולך להסתיים יפה.