צריכה לפרוק ושתעזרו לי לראות את היופי בלהיות אישה... לפעמים אני מרגיישה שלהיות אישה זה קשה מדי, שזה תפקיד פשוט "לא הוגן"...רוצה להתחבר לכיף שבזה מבחינה רוחנית יהודית ולא תמיד מצליחה .. קודם כל באופן ספציפי, צריכה ללכת לטבול מחר, ערב שישי, בגשם, רחובות ריקים בגלל הקורונה... מפחיד! בעלי לא יכול ללוות אותי כי צריך לשמור על התינוקת...שום קוסמטיקאית לא עובדת בתקופה הזו אז ישבתי לגרד את הלק ג'ל שעות, בקושי עם הצלחה, כל הציפורניים שרוטות כאלה .. התקשרתי לרב, בקושי התיר לי עד שמצאנו פיתרון..כל יום בדיקה בבוקר ולפני השקיעה.. תפילות, הכנה רגשית, להוריד שיערות עם מכונה כימעם סכין זה עושה לי פצעים וקוסמטיקאיות אין..ומה הגבר עושה?! כלום! רק דוחף את הזה שלו, סליחה על הבוטות...אין לי מוטיבציה לזה, מרגישה שהעונג לא מספיק בשביל כל הטרחה הזאת... וכל הימים האלו לבד עם הילדה, מתמרנת בין עבודה מהבית, מכינה אוכל לשבת ולא יוצא לי טעים כמו שרציתי..אוף... מתוסכלת פשוט! מצד אחד הילדה מהממת, לא רוצה להיות כפוית טובה כלפי ה', אבל ההורות הזו קשה לי..3 פעמים ביום ארוחת מוצקים, לכל 3 שעות, הכל מתלכלך, להחליף אלף פעם, להכין שוב...אין לי נחת...היום כמעט ולא ישנה אס לא היו לי בכלל חלונות זמן פנויים... במה זכו נשים אחרות שאני לא? למה לי זה קשה כל כך? כאילו מרגישה שזה גדול עליי... ואני שרה ורגישה לה ומתעניינת ומשחקת, ומשקפת..ועם כל זה, כשאני מתעייפת אני מתפרקת...אני נהיית עצבנית מהר ומתוסכלת...