משתמשת פורטי11 במרץ 2020 בשעה 15:23
סוג של דיכאון שמתחבא לו אי שם
למה כל כך קשה
מאשימה את עצמי שלא הייתי שם בשבילו ביום שנולד שטיפלו בתינוקיה שלא הנקתי
שלא עניתי לטלפון באמצע הלילה כי ישנתי. כי הייתי מסוחררת כי הייתי מחוברת לכל מיני צינורות
בזמן שלא עניתי הוא היה צריך את אמא
ואמא שלו הייתה מרוכזת בעצמה בכאבים שלה ובשינה שלה
בזמן הזה טיפלו בו נשים זרות .
אין יום שלא מרגישה רע עם עצמי
אני אשמה שהוא יצא כזה
אני אשמה שהוא צורח
אני אשמה בכל כאב שיש לו
מרגישה שהקשר מתאמץ לא תמיד מגיע מקרבה אמיתית אלא כי צריך .לפעמים חושבת שאם הייתי יכולה להחזיר את הזמן לאחור לא הייתי מביאה אותו לעולם בכלל
אולי כמו שפגע בו שלא הייתי איתו מהיום הראשון שנולד ככה זה פגע גם בי שלא מרגישה קשר אמיתי וטהור
אמהות
💬12 תגובות
