מחשבות יש לי ילד בן 3. טהור ותמים כמו שרק בני 3 יכולים להיות. הוא חכם והוא רגיש, הוא כלכך מצחיק והוא כזה בוגר. הוא ילד מדהים ומקסים, ילד סבלני ורגוע עם טמפרמנט נוח, הוא היה ככה מאז שנולד. לא יודעת, אולי כי זה הילד הבכור שלי והתינוק והעבודה מוציאים אותי מדעתי, לפעמים יוצאת לי צעקה עליו מרוב עצבים אם הוא למשל לא מוכן להתלבש וזורק את הבגדים באוויר. אני צועקת צעקה אחתויחידה ומרגישה אחר כך כלכך רע. ואני תמיד מקווה שהוא לא יזכור את הצעקה אלא את כל אחהצ ששיחקנו ביחד וצחקנו ביחד והתחבקנו והשתוללנו והתמזמזנו ואהבנו. אני תמיד מתפללת שהוא לא יהפוך לילד כזה שצועק גם מרוב עצבים. שהוא ילמד ויקח רק את הדברים הטובים. הלוואי...