כותבת פה כי אין לי עם מי לשתף נושא כזה אינטימי ורגיש. אנחנו נשואים 7 שנים.. יש לנו 4 ילדים שיהיו בריאים! אנחנו אוהבים ודואגים אחד להשני. משתדלים להקל על הצד השני.. הוא באמת מקסים. הוא ממש נותן יד כמעט בכל מטלות הבית. העניין הוא שאנחנו שוכבים אולי אולי פעם בחודש וגם זה לא תמיד וגם זה בקושי..ץהוא לא אוהב להתקלח בערב.. רק בבוקר. ואותי זה מגעיל ואמרתי לו את זה כמה פעמים.. אני טיפוס של לילה.. יכולה לישון מאוחר והוא בדיוק ההיפך.. טיפוס של בוקר לי אין את הצורך להכנס למיטה.. הוא טוען שאנחנו לא שוכבים כי אני נכנסת מאוחר.. והסברתי כמה פעמים שהסיבה היא שהוא לא התקלח וזה הגעיל אותי.. הדבר הזה יוצר ריחוק.. וככה מתסכל אותי. ואני עם מחשבות בראש שאולי לא נמשך אליי או לבנות בכלל. איך יכול להיות שבמשך יותר מחודש לרףא תנסה ליזום? בנוסף.. כשאנחנו תכננו את החיים שלנו.. בזמן החתונה.. היה לי חשוב והדגשתי את זה.. שנהיה בית תורני ונתרדם ביראת שלנו. בעלי ככ עייף.. שהוא כבר לא קם בכלל לתפילה.. שלא נדבר על סליחות. פשוט מרגישה תקועה בחיים.. אשמח לדעת מה אתן מציעות לי.. ודיברנו על הדברים האלה.. ואף פעם לא יצא מזה משהוא.. אולי ניסה לתקן שעה שעתיים לפני וזה.

יש פה בנות ערביות שיודעות מה זה הדרשה הזאת כל פעם בשישי אחרי התפילה? אני גרה בירושלים ממולי יש כפר ערבי וכל שישי צרחות נשמע כמו הסתה בחיי הכל ״יהוד יהוד יהוד״ שומעת את זה כאילו זה בבית שליייי שלא נדבר על המואזין … יושבת בסלון ושומעת ערבית 5 פעמים ביום.