פוסט וידוי מזעזע... אני בת 35 (אוטוטו 36), הריון ראשון בשבוע 5 דרך Ivf שבמהלכו החזירו לי 2 עוברים. התפללתי וייחלתי מאז שאני זוכרת את עצמי שאזכה לתאומים ודחפתי לשם חזק מאוד, שיגעתי את הרופאים, קפצתי לטיפולי Ivf כשיכולתי לנסות עוד כמה הזרעות וכו הסיבה: להשלים פערים, לחסוך הריון, לחסוך את הזמן והעגמת נפש של טיפולי הפריות בעתיד. ומי יודע אם אצליח להכנס שוב להריון אז לפחות שלתינוק/ת שלי יהיה אח או אחות. להמנע מלהפוך למכונת ילודה בשיא האטרף ב5 שנים הקרובות של חיי, לאפשר לילדיי להנות מהזמן שלהם יחד אבל לחיים היו תכניות אחרות. גיליתי שאני בהריון עם שק הריון אחד בלבד (השני לא השתרש) ואני מרגישה אשמה מטורפת כי היום אצל הרופא - התאכזבתי. פשוט התבאסתי שזה רק 1 ולא שניים. אני מרגישה נורא , אני מרגישה שאני צריכה לשמוח ולהגיד תודה , אך במקום זה מריצה לעצמי את התרחישים הכי גרועים של מה שאני , הגוף שלי והזוגיות שלי יעברו בשנים הקרובות על מנת להשלים פערים... בבקשה אל תשפטו אותי , אני מרגישה נורא גם ככה אבל חייבת לשתף. למישהי יש עצה או מילות עידוד או דרך להחזיר אותי למסלול ? חשוב לציין שאני חלילה לא נגד האימהות והריון עצמו, אלא נגד אטרף הילודה שאני אצטרך לעבור בשנים הבאות על מנת להביא אחים ואחיות לעוברון הקטן אוי ואבוי...אני הולכת להיות אמא ומגיע לתינוק שלי שארצה אותו כל כך ובמקום זה אני רק עצובה ומאוכזבת :(