ניתוח קיסרי בנות יקרות זה נורא לעשות ניתוח בשבוע 37+4 מבחינת התינוק והמשקל

מחז לא סדיר..... צייפיה שנים ליקלט להריון ווסת לא סדירה.... אחרי 2 הפלות ובעיות שנים של צייפיה בדיקות תקינות... הפעם איחור 50 יום נדיר נבדקתי והרופא שלח לאולטרסנד אמרו שאין שק הריון מוזר.......... בת 35 רק אז מה זה אומר? מפחדת להתחיל טיפולים זה עולה הרבה כסף ואין לי הנחה כו החזר מקופת חולים............ מה עושים ומי יכול לסביר לי מחכה לתוצאות בדיקות אבל חוששת ומתרגשת....למרות שיתאכזבתי שלא ראו שק קיבלתי 16.5 מה זה אומר???

התחלתי שבוע שעבר עם הבת שלי תמל במקום הנקה היא אוכלת סימילאק קומפורט שהיה לי בערכת לידה אחת וראיתי שיש סימילאק קומפורט גולד עם רכיב הHMO השאלה אם זה אותו דבר מבחינת תגובת הילד לאוכל?? כי שניהם סימילאק קומפורט מישהי יודעת? אתקשר מחר לסימילאק גם לשאול

אני לא מרגישה טוב. ממש מרגישה מצוננת ומקוררת והרגשה פנימית של חום נראה לי שאין לי אבל. אין לי את שאר בתופעת של שפעת מכיוון שאני מחוסנת- עולה בי חרדה נראות שיש לי קורונה, מישהי פה חוותה? יודעת להגיד לי אם אלה התסמינים?

שבוע 5 חייבת כוס יין אחת היום בערב אני ובעלי בכיף מה אומרות,?

היי לכולם, ילדתי לפני חודשיים, אני הכי קטנה מבין האחים שלי והראשונה שילדתי. זה ילד ראשון במשפחה ואין לי ניסיון ולאף אחד מאיתנו לא היה אני בדיכאון והמצב לא משתפר לא מסוגלת לאכול לא מצליחה לישון שבוע אחרי הלידה אמא שלי לקחה את הילד אליה בשביל שאני אשן ניסיתי להירדם ואז שכבר נכנסתי לשינה שמעתי ברחוב לייד בכי של תינוק ואז הלב דפק על 2000 ניסיתי לשכנע את עצמי שהילד אצל אמא שלי והכל בסדר ופשוט לא הצלחתי לא הספקתי לבכות לא הצלחתי פשוט לנשום,והרבה פעמים יש לי חרדות עברתי לגור אצל אמא שלי בהתחלה קצת עזר אבל היא חולה, ומרגישה שאני מכבידה עלייה למרות שהיא אף אפעם לא תגיד לי מילה המצב רוח משתנה והופך גרוע יותר מיום ליום הופכת עצבנית אני לא מכירה את עצמי כזאת תמיד הייתי רגועה ותמיד האמנתי שהכל יסתדר ועכשיו גם בזה לא מצליחה להאמין מנסה להחדיר לעצמי לראש שזה יעבור ולא מצליחה לא מאמינה לזה מפחדת להישאר עם הילד לבד כל פעם שאני נשארת איתו לבד מפחדת שיתעורר מנסה לישון במהלך היום והבכי שלו לא נותן לי מרגישה שאני חייבת לקום למרות שאמא שלי איתו ואף אחד לא חייב לי כלום ולפעמים אני כלכך מותשת ושהילד בוכה אני מתעצבנת ואחרי זה אוכלת את עצמי על זה, מתביישת להגיד או להודות בזה אבל לפעמים אני אוהבת ולפעמים פשוט לא יכולה לראות אותו והמצב בבית בכלל לא מקל על המצב מחר מחרתיים אני אפילו לא יודעת מאיפה להשיג לו אוכל נמאס לי לדאוג רושמת את זה בדמעות כבר לא יכולה לא יודעת מה לעשות ולשתף את המשפחה זו לא האופציה כי הם באותו מצב ופשוט כבר לא יודעת עם מי לדבר ולא רוצה להכביד על אף אחד עם התסביכים שלי מרגישה שאני כבר אין לי חיים וכאילו אף פעם הם לא יחזרו, סליחה על החפירה פשוט כבר את מי לשתף ..