דכדוך אחרי לידה היי בנות, מרגישה שכאן המקום המתאים לשתף. לפני 9 ימים ילדתי את הבן שלי. הגעתי למיון אחרי שירדו לי המים בבית מבדיקת מוניטור ראו שירד לתינוק הדופק ואחרי בדיקה של הרופאה הסתבר שחבל הטבור ירד לפני הראש.. ישר חדר ניתוח קיסרי חירום. אחרי התרוששות ובכי כי זו חתיכת כאפה והכאבים מהסיכות ראיתי סופסוף את הנסיך שלי ❤️ הימים בבית חולים לא היו פשוטים.. החלטתי להניק ובגלל הקיסירי התעקשתי להיות בהנקה בלעדית לקח זמן עד שהילד התחיל לינוק וגם היה לו קשה ולי היה קשה עם העצות הידידותיות של כולם שכנראה אין מספיק חלב והוא רעב ולמה לא תתני לו תמל ותעזרי לו ולך... חזרנו הביתה וחמרות הכל אני מתעקשת להניק אותו אני מחפשת את החיבור עם הילד כי לא הניחו אותו עלי ישר אחרי הלידה ואני מפחדת שלא יהיה בנינו את החיבור למרות שאני כל היום איתו מאכילה מניקה משכיבה לישון.. בלילה תוקפת אותי חרדה וכל פעם שבעלי ייצא לעבוד גם אם זה לכמה שעות (הוא עצמאי) אני מתחילה לבכות. מרגישה כמו נטל המשפחה שלו ושלי מנסים לעזור אבל הם עייפים ומתחילים לדבר על זה שקשה לחיות על שני בתים ולכבס ולבשל וגם לעבוד במקביל. וגם אני כל היום בבית ולא יוצאת בכלל בגלל שהתינוק קטן עדיין.. אבל מצד שני אני מרגישה חנוקה.. אני מתוסכלת ולא יודעת מה לעשות 😭 אני מקווה שזו באמת תקופה של מספר שבועות שתעבור ואחזור לעצמי מילות עידודמועמוצ יתקבלו בברכה ❤️