הסיפור שלי מכיוון שאתן ככ אוהבות סיפורים, אכתוב את שלי...קצת ארוך ההריון התחיל בחששות כבדים כי בלידה הקודמת היה לידה שקטה בשבוע 36. כל ההריון פחדתי ודימומים בתחילת ההריון , כמעט הספדנו אותו אבל ב"ה ההריון המשיך. בדיקות תקינות עד שבשלב מסויים היה עיכוב התפתחותי -iugr ומשקל נמוך בגלל ההריון הראשן בשבוע 32 התאשפזתי במח הריון בסיכון עד הלידה. ובמקביל התחילו צירים מוקדמים. סחבנו עד שבוע 36+3 כאשר כל 10 ימים הערכת משקל. אמרו לי במחלקה שישלחו אותי לזירוז בשבוע 36 וקצת לאור העבר שלי והמשקל הנמוך. הייתי עם פתיחה של2 וחצי בהתחלה אז ישר התחלנו פיטוצין אחרי 2-3 שעות אפדורל והכל נרגע ( עד כמה שאפשר) הייתי בלחץ מאוד שלא יקרה משהו.. בשלב מסויים התחילו האטות והמילדת עשתה לי כל בדיקה סטרפרינג תוך כדי לחיצות שיהיה יותר מועיל . כאבי תופת ואני בוכה ובוכה מכאב. אמרו לי שחייבים להמשיך עם הפעולה הזאת כיוון שיש האאטות וסכנת קיסרי באופק. הסכמתי בלית ברירה .אמרו לי פתיחה 7 יש לך עוד זמן א בעלי יצא לתפילה תוך כמה דקות התחילו לי לחצים נוראיים והתחלתי לצרוח ( ואני אחת שקטה שסובלת עם דמעות בשקט) כולם נבהלו ורצו אליי התחלנו לחיצות וב"ה התינוק נולד במשקל 2240. בעלי כמובן לא היה בלידה אז חמתי התקשרה אליו... בהערכה יומיים קודם אמרו 2 קילו לכן היו מיליון רופאים בחדר שאם יצא פג שיקחו לפגייה וגם בגלל ההסטוריה