משתמשת פורטי7 בינואר 2020 בשעה 11:33
כוח נפשי מישו?
בגדול אני פגועה מאוד מההורים של בעלי.
מודה שצפתי לקצת יותר רגישות ממה שקיבלתי בהריון.
זה הריון ראשון שלי, ומהצד שלהם נכד ראשון.
כרגע אני לקראת סוף ההריון.
ההריון לא עבר עלי בקלות- הקאות, בחילות, חולשות, עייפות צרבות, כאבי גב ושאר ירקות.
לא הייתה התעניינות מצדם, ברמה של בקושי שיחת טלפון.
היו המון הבטחות של עזרה כספית ועם התינוק שיוולד אבל בשורה התחתןנה כלום.
עכשיו אני מרגישה שאני לקראת לידה הם פתאום מתעניינים- לדעתי זה לא בי, אלא יותר כח תכף מגיע הנכד.
עכשיו אן לי תלונה אליהם ולא כלום למדתי לסנן ולא לצפות לכלום לא משנה מה מבטיחים.
העניין הוא שקשה לי לסבול צביעות, שעכשיו אני אצטרך להתגמש עבורם כדי שיהנו מהנכד ואני מרגישה שכל כך לא מגיעה להם שאני אזוז סנטימטר מאזור הנוחות שלי כי זה בדיוק היחס מצידם.
אני אתן דוגמא- ללכת לישון אצלם שישי שבת עם תינןק בן שבועות ספורים, אני אסבול את ההערות, את הבלאגן שיש שם וחוסר הנוחות כדי לתת להם נחת ונוחות.
ולטעמי לא מגיע להם, אני צריכה לחשוב קודם עלי ועל התינוק ולעשות מה שטוב לנו.
מה אתם אומרות ? 2
אמהות
💬9 תגובות
