רק פה יבינו אותי נורא עצובה בנות רציתי לכתוב אנונימי אבל אין לי מה להתבייש אולי יש עוד כמוני שמזדהות ואולי לא אז ככה אני אמא לילד בן 11 חודשים אחרי הלידה הייתי קצת מדוכדכת במשך שבועיים עד חודש משהו כזה ואז הכל זרם ברוך ה' חופשת לידה חזרתי לעבוד הייתי אמא מכל הלב תמיד דואגת לו קונה לו והכל עד היום בעצם מלפני חודש התחילו לתקוף אותי נקיפות מצפון שאני חשה אמא לא מספיק טובה אפילו גרועה הייתי אומרת והתחלתי להרגיש שכל מה שאני עושה לילד שלי מטפלת בו לא כמו שצריך ויש אמהות יותר טובות ממני ואני הכי גרועה תמיד קניתי לילד הכל חדש פינקתי אבל בגלל המצפון החודש קניתי לו ללא הפסקה דברים ועדיין הרגשות לא מפסיקות לבוא כמו מן הרגשה של : "מסכן שהוא שלי בטח הוא עצוב " "איזה אמא לא מתחשבת אני שלפעמים אין לי כח לטפל בו " ותהיות של "אולי אני לא אוהבת אותו מספיק " שתבינו אני בעצמי ילדה אני בת 21 ואולי אני לא מנוסה מספיק למרות שחקרתי כל דבר באמהות לפני ואחרי שנולד בקצור כל החודש הזה חוויתי רגשות דכדוך כאלה על היותי אמא אני מתפקדת בבית דואגת לילד באופן מלא משחקת אבל בפנים אני כבויה מרגישה שכל מה שאני עושה טכני ולא מרגש חוששת שאולי אני חווה דכאון אחרי לידה ולא בא לי להזניח אבל עברו 11 חודשים האם הגיוני?? רוצה לילד שלי הכי טוב בעולם