עצובה אחרי לידה מחר אהייה 3 שבועות אחרי לידה... אני יודעת שההורמונים משתגעים וזה טבעי שאהייה רגישה... אולי אני כותבת סתם כדי לפרוק כי אני מאמינה שמה שאני מרגישה זה טבעי... קודם כל בעלי ואני שומרים טהרה אז ככה שאנחנו לא נוגעים אחד בשני ומאוד מאוד קשה לי .... אני יודעת שמגע זה לא הכל וזה הזמן לחזק את הקשר הריגשי ... אבל גם אין לנו הרבה זמן כמו פעם... וגם כשיש זמן אז מאוד עייפים... למרות שאנחנו ממש משתדלים למצוא זמן לדבר וגם יצא לנו לצאת פעמיים לבד אבל מרגיש לע שזה לא אותו דבר (אנחנו גם גרים אצל ההורים שלי לזמן הקרוב לא יודעים מתי נעבור לבית משלנו אז בכלל זה שונה ) ואני בוכה כל כך הרבה פעמים כי אני מרגישה רחוקה ממנו(גם עכשיו כשאני כותבת) והלילות שמאוד קשים...ואני שואבת בינתיים כי אני לא מצליחה להניק... וכל המצב הזה שזה מצב חדש...ואני אחת שמאוד מאוד קשה לה עם שינויים ודברים חדשים... לוקח לי הרבה זמן להתרגל ולעכל... ואני מרגישה רע שבמקום לשמוח בילד שכל כך חיכיתי לו ולעזוב את הכל אני מתעסקת בבעלי ובכמה הוא חסר לי .... ואני ממש מרגישה שזה משפיע עליי... אולי זה כבר הכל ביחד אבל אני בוכה הרבה ... מרגישה רע ...ואי אפשר לצאת מהבית כל כך כי קפוא והוא ממש קטן.... וגם מרגיש לי שלא משנה כמה אהייה עם בעלי וכמה אנחנו מנסים למצוא זמן לדבר זה עדיין לא מספיק לי ואני מרגישה עדיין רע וריקה... חוששת שזה דיכאון אחרי לידה זהו ....