פוסט פריקה- סליחה על האורך . ילדתי לפני חודשיים וחצי. אני סטודנטית שנה ג' . מאז הלידה אני ישנה כל בוקר עם הקטן , מתוך עייפות של שינה קטועה בלילה . בעלי עובד קשה . אני כל היום איתו בבית- מוציאה מלא אנרגיות . והתסכול הוא : אני לא מצליחה להגיע ללהשלים עבודות בתואר . (כן ,יש לי הארכה אבל בכל זאת לא מספיקה) . יש לנו בית פיצי ובגלל זה הוא פשוט כל היום מבולגן . אני אחת המסודרות וזה מוציא אותי מדעתי . מתי שאני לא ישנה אני כל היום מסדרת ככה שלא מצליחה לשבת לרגע על המחשב ולעבוד. דבר נוסף- מהלידה לא יצא לי לבשל. אני פשוט מתעצלת לעשות הכל !!! בעלי ב'ה אדם שצורך אוכל ויוצא שהוא כל היום אוכל בחוץ שטויות מזיקות והשמין מלא .. הוא לא מתלונן !!! אבל אני מרגישה רע . סך הכללי אני פשוט לא מרוכזת,מתעצלת, נלחצת מסה שי שלי מלא עבודות ולא עודה כלום!!! קשה לי לקחת את עצמח בידיים . ועד שאני מחליטה - אז צריך להניק או להתייחס לתינוק הקטנטן . אני פותחת מחשב אבל לא מרוכזת לא מצליחה להכניס חומר . בא לי לבכות אני הורסת את הבית שלי במו ידיי .. כבר שבועיים רק מתח ביני לבין בעלי כי מפריע לו המצב - הוא אומר לי דברים ואני שוכחת או לא מקשיבה לא שמה לב .. תדמיינו בית מבולגן בלי אוכל . בעלי חוזר מאוחר ומתחיל לסדר ולארגן כל ערב . הכל נופל עליו וזה כואב לי . מה לעשות עם עצמי ?? מגעילה אותי המציאות הזו. מרגישה שנכנסתי למערבולת .