תבדקי בגן שהילדים שהיא משחקת איתם בגילה, יכול להיות שהם גדולים יותר וקשה לה להביע את עצמה מולם, אז לפעמים זה מתבטא באלימות. ובבית תתני לה לבקש דברים אחרי שאת רואה שהיא מתבטאת נכון.. אולי בבית את יודעת מראש מה היא רוצה ונותנת לה בלי לתת לה להתאמץ להביע את עצמה, ובחוץ לא מבינים אותה כל כך כמו בבית.. אז יכול לייצור אצלה תיסכול..

כולם שם קטנים היא בין הקטנים שם אבל הכי גדולה שם גדולה ממנה בשלשה חודשים

קודם כל היא רק בת שנה וחודש, ובואי היא לא מכורה לסמים מה כשלת כאמא חחח חכי.. חיים שלמים לפניה. אני בטוחה שגם בגיל שנה הם מבינים מה שאנחנו מסבירים תגידי לה שבבית שלכם אין מקום לאלימות, לא בבית וגם לא מחוץ לבית (כי מה יקרה כשיהיו עוד ילדים?) וכל פעם לחדד לה שאצלינו לא מרביצים. בבית היא רגועה? יושבת לשחק איתכם מבלי להתעצבן? לדעתי תשבי עם הגננת לבנות איזשהי תוכנית עבודה איתה. אפילו עם טיפת חלב להתייעץ או יועצת להתפתחות ילדים.. יש להן המון טיפים בנושא. ביום הראשון שלי בגן נתתי סטירה לילד, אבא שלי עד היום זוכר את זה כי הוא שם אותי בגן אחרי דקה הורדתי לילד סטירה. אבא שלי לא ידע איפה לקבור את עצמו וזה על היום הראשון! תהיי רגועה.. העיקר שתהיו חזקים וכל הזמן להסביר שזה לא נעים ולא מקובל

היא משחקת איתי מאוד מאוד יפה בבית!! אנחנו בונים ביחד מגדל מקוביות והיא כל הזמן מביאה לי את הקוביות בכדי שאניח אותם אחת על השניה. תמיד נותנת לי ומשתפת אותי במשחקים שלה. אפילו אם אוכל במבה, היא מביאה לי גם. היא מאוד עדינה איתי, עושה 'טובה'לבובות שלה. גם יודעת לתת חיבוק...מביאה לכל בובה חיבוק. היא כל כך עדינה שהייתי בהלם כששמעתי שהיא האלימה בגן. איך אסביר לה לא להרביץ אם אני לא רואה את זה? בדיעבד לכעוס עליה על מה שהיה לפני כמה שעות, לא נראה שזה יעיל...היא לא תבין על מה אני כועסת.