יום הולדת גיל שנה היי :) 2 שאלות: 1. אני עושה לה יום הולדת בגן, יש לכן רעיונות להפתעות לילדים לא יקר מדי כי זה ל22 ילדים אבל שיהיה פרקטי ושימושי? 2. אני עדיין רוצה לחגוג לה יום הולדת בבית לא גדול מדי (אני כן רוצה גדול חח אבל זה נראה לי מוגזם לגיל שנה), אבל עדיין רציתי להתייחס ליום הזה וזה מרגיש לי פתטי כזה לא יודעת.. יש אמהות שחגגו יום הולדת לא מפציץ מדי ויצא נחמד?

היי בנות, חייבת לפרוק ואולי גם לקבל עצות על מקומות שכן מאפשרים.. הריון ראשון עם כל ההתרגשות שבדבר לשום US לא מאפשרים לבעלי להיכנס.. קבעתי לסקירה מוקדמת וגם לשם לא יאפשרו לו.. לא מצליחה להבין את ההגיון. הרי אתן (הבודקות) נחשפות אליי ואני מן הסתם חשופה אליו! אני זו שפותחת רגלים והוא מסכן עומד בצד ופשוט רוצה להיות שותף ולראות את העובר שלו בדיוק כמו שהוא שלי. למה הנוקשות הלא הגיונית הזו?! אני עצמי עובדת במערך הבריאות ויש דברים שהם לגמריי מיותרים! מרגישה לבד וזה פשוט לא פייר! מה יהיה בחדר לידה גם שם לא יאפשרו לבעלי ואמא שלי להיכנס?!??

תינוק בן 7 ימים, לפעמים יונק ל 7 8 דקות ונרדם ולא רוצה יותר. זה מדאיג?

האם נהוג לעשות סקירת מערכות מוקדמת גם במדינה שאתן נמצאות בה?

סוף סוף יכולה לספר לכן את סיפור הלידה שלי! אז הייתי עם סכרת הריון, במעקב עם רופאה. בשבוע 38 עשינו הערכת משקל. התינוק בסביבות 3.700. הרופאה אמרה שבעקבות כך אגיע בשבוע 39 לשקילת השראת לידה, בה נבדוק אם צריך להתחיל בזירוז בעקבות המשקל של התינוק. וכך היה! שבוע 39 הגעתי לבית חולים מאיר בשעה 11. קיבלו אותי מהר במיון יולדות, בדקו את המדדים והכל ומשם אמרו לי לחכות לרופאה. חיכיתי במשך כשעתיים לרופאה שתבדוק אותי. עושים הערכת משקל- הילד 3.800. "השאלה עכשיו היא מה את רוצה? את מוכנה ללדת?" "אני מוכנה ללדת!" אמרתי בביטחון למרות שבפנים שקשקתי. "אז יאללה, ניתן לך זירוז פרופס. זה כמו טמפון קטן שיתחיל לך צירים, ומשם נעביר אותך למחלקת אם ועובר ולאחר מכן לחדר לידה". שעה 15:00 מכניסים את הפרופס. אני הולכת למחלקת אם ועובר ומשם ממתינה. בסביבות השעה 17:00 מתחילה להרגיש צירים. כמו כאבי מחזור, חמודים, קטנים,לא מזיקים. "זה כל הסיפור? קטן עליי". התקשרתי לבעלי שיבוא מהעבודה, צירים מתחילים. בעלי הגיע בסיבות השעה 18:00. זה זמן בו עוד הייתי חמודה חייכנית זורמת בצחוקים מצטלמת והנה הצירים ממשיכים ומתחזקים, אבל עדיין לא סדירים, אך כן נמשכים כדקה. לאט לאט הם מתגברים. הם התחילו להיות סדירים בסביבות השעה 19:00, אבל כל עשר דקות. זה עדיין רחוק. פתאום אני מרגישה שהם נהיים חזקים יותר ויותר. הגיעה האחות ועשתה לי מוניטור, במוניטור רואים צירונים!!! קטנים!!! פתיחה 1.5! ואני חושבת לעצמי אלוהים ישמור מה עוד מחכה לי?? האחות ניתקה אותי מהמוניטור וכשהיא יצאה מהחדר הצירים התקרבו ונהיו כל שבע דקות. אחרי שעה כזאת הם נהיו כל ארבע דקות. בשלב הזה אני כבר רואה כוכבים. שום דבר לא עוזר. לא יכולה לשבת, לא לעמוד, לא יכולה לשבת על כדור פיזיו.. הייתי עם מכשיר טנס שעזר בהתחלה אבל בשלב הזה כבר לא הרגשתי כלום חוץ מכמה. הרגליים שלי היו כל כך עייפות מכאב, לא הצלחתי גם לשכב. פשוט כלום לא עוזר. נכנסתי למקלחת, המים החמים קצת עזרו אבל לא יכולתי להישאר לנצח במקלחת וכשיצאתי נשכבתי על המיטה מותשת. ביקשתי עוד מוניטור, האחות אמרה שאני עדיין לא בקצב שצריך כי רק לפני שעה וחצי עשינו מוניטור.הייתי כל כך מתוסכלת. כאב לי כל כך,הפנים שלי היו מכווצות מכאב כל כך הרבה זמן והיה לי לחץ נוראי בראש שחשבתי שאני הולכת להתעוור מהלידה הזאת. פתאום אני מרגישה בחילה נוראית. אמרתי לבעלי "אני צריכה להקיא" הוא מיד הביא שקית והקאתי את חיי לתוכה. האחות שמעה אותי ובאה מיד. בדקה פתיחה, רק פתיחה 2!!!!!! אלוהים!!!! מה מה עוד צריך לקרות כדי שאני אקבל אפידורל כבר?? התחננתי בפניה "בבקשה, אני לא יכולה יותר אני חייבת אפידורל" היא אמרה לי שהיא תבדוק אם חדר לידה יוכל לקבל אותי בפתיחה כזו. הדעה כבר 12, אני מעולפת מעייפות וכאב.אין לי כוחות אפילו לצעוק כבר. אחרי חצי שעה האחות חוזרת ואומרת לי "יאללה מעבירים אותך לחדר לידה". היא הביאה לי כסא גלגלים כי לא יכולתי ללכת והעבירה אותי לחדר לידה. הרגשתי מעורפלת לגמרי מהכאב, הראש מוטה הצידה, וכל מה שחשבתי זה "אפידורל ....אפידורל .. " העבירו אותי למיטה בחדר לידה ואני אומרת למיילדת דבורה המהממת "אני אדם ממש נחמד בלי הצירים אני מבטיחה לך.. ." כשאני חצי מעולפת 😅 "אני רוצה אפידורל....." דבורה בודקת פתיחה "מאמי! לא מפתיע שכואב לך ככה, פתיחה חמש!" מההה מתי הספקתי להגיע לחמש, הרגע הייתי פתיחה 2 דבורה קראה למרדים שהגיע תוך ממש כמה דקות. המרדים ביקש ממני לשבת על המיטה בתנוחה בה אני מקמרת את הגב לכיוונו כשאני יושבת על המיטה.זה דבר ממש קשה לעשות כשיש ציר ותינוק בתוך הבטן הענקית. הוא מתחיל ואז ציר... אחרי שתי דקות עוד ציר.. ועוד אחד.. ופתאום בוםםם פוקעים לי המים על המיטה. אני בהלם "פקעו לי המים!!" ובאותו רגע ךתאום אני מרגישה ציר חזקקק והרגשה מוזרה שאני חייבת ללחוץ!! יצאה ממני צעקה איומה וצרחה "אני חייבת ללחוץץץץ אני חייבת ללחןץ אעעעע" ותוך כדי אני לוחצת בלי שליטה. עוד פעם אחת כזאת, והמרדים עוד לא סיים!!! דבורה אומרת "יאללה תוציא לה היא בלידה פעילה" ציק צאק היא משכיבה אותי על המיטה ואומרת לי בציר הבא תתחילי ללחוץ. דבורה שפכה מלא שמן שקדים ועשתה עיסוי פירנאום תוך כדי הלידה ותוך כדי שהיא מרגישה את הראש שלו יוצא. היא ובעלי מעודדים אותי ואני מרגישה שריפה של החיים כשהראש מתחיל לצאת. "אני לא יכולה ללחוץ יותר מזה, אני לא יכולה ...." בעלי מסתכל עליי ואומר "את יכולה!! קדימה רואים את השיער את יכולה!!" דבורה אמרה לי לנסות לגעת ופתאום אני מרגישה את הראש שלו יוצא ממני ואני לא מאמינה... אני יולדת...והחלום הכי גדול שלי עומד להתגשם ואני אהיה אמא...פתאום אנרגיה מטורפת עוברת בי ואני אוזרת את כל הכוחות שלי... עוד לחיצה... ודבורה ובעלי מעודדים, והמוח שלי כבר מתפוצץ מהלחץ אבל אני לא יכולה לוותר.. עוד לחיצה...ועוד אחת...ופתאום פאף הראש בחוץ!!! "עוד קצת וגם הכתפיים!" דבורה אומרת לי. ואני מסתכלת על בעלי והוא בוכה וצוחק ביחד ועוד פעם כוחות אדירים מגלים בי...ועוד לחיצה והכתפיים יוצאות גם, דבורה מושכת אותו,שפריץ אדיר של מים על המיטה ועל הרצפה, היא מניחה אותו עליי ואני בהלם. הלם טוב. מסתכלת עליו, מסתכלת על בעלי, מסתכלת על דבורה.. פתאום כל הרעש שהיה מתחלף בבכי של התינוק..כמה חיכינו לשמוע את הבכי הזה. אני בתחושת אופוריה, התעלות. בעלי בוכה בטירוף.לי עדיין ממש כואב אבל פחות אכפת לי כמובן.דבורה לוקחת את התינוק לשקילה וניקיון. עוטפת אותו ומביאה לבעלי. עוזרת לי ללדת גם את השלייה ומחזירה את התינוק אליי.וואו. איזה רגע מדהים. השעה 2:26, 45 דקות בחדר לידה מהרגע שנכנסתי ועד הרגע שהוא נולד. שני תפרים קטנים ואהבה גדולה אחת. יש בנו כוחות מדהימים ומגלים את זה בשעות האלו. תושה לצוות המקצועי והנעים של בית חולים מאיר שהיו פשוט מדהימות אחת אחת (וגם המרדים!!) בהצלחה לכל היולדות מאחלת לכולן לצאת בידיים מלאות!!!

התור שלי לדופק רק ב24.5 שיהיה שבוע 9. איך להיות רגועה עד אז? לעשות שוב בטא?